אהבה לרוח/Love For A Ghost

פרק 16- דילן.

(בתמונה למעלה, דילן.)
בשחור או בלבן?" שאלה נדיה את בריאן כשמדדה את הבגדים להופעה. "שחור". אמרה בריאן. "מה ללבוש למסיבה? בקושי הבאתי בגדים סקסיים". אמרה לה. "מוזמנת". אמרה נדיה והחוותה לה על כל הארון שלה. בריאן צהלה ומייד החלה לנבור במלתחה הגדולה של נדיה. נדיה הוציאה מהארון שלה חליפה של טופ קשירה צבעוני קצר ופתוח בגב וחצאית קצרצרה צמודה בגזרה נמוכה באותו הצבע. "אוקיי, אני יודעת שזה נועז, אבל בא לי להיות אמיצה להופעה הזאת, ברמה שאני אוסיף ללוק את....זה!" קראה נדיה והוציאה זוג מגפי בוקרים גבוהות עד לברך בצבע חום מגניב. "משוגעת!!!" קראה בריאן בהערכה. נדיה לבשה עליה את הבגדים. "את נראית.. דוגמנית, חבל שאת הולכת רק להופעה". הודתה בריאן. "דיי תמשיכי", נדיה הניפה את שיערה בציניות. "ברצינות, את נראית חתיכת זונה שווה עם החשפנות הזאת". אמרה לה בריאן ושתיהן צחקו. "ועכשיו, אנחנו צריכים לוודא שאת, ביצ', תצאי מכאן הכי סקסית שיש." אמרה נדיה וחייכה. "המסיבות בניו יורק הן פלצניות של עשירים, את חייבת להיות חגיגית." הסבירה נדיה, "כאן אי אפשר ללבוש טופ וג'ינס וללכת". הוסיפה. "לצערי, כמובן". היא צחקה. האופי של נדיה היה הכי של ג'ינסים. "אז מה את מציעה?" התייאשה בריאן. היא מדדה כבר ארבעה לוקים מהארון של נדיה ופסלה את כולם. נדיה נגשה לארון שלה ופשפשה בו. היא הוציאה שמלה שחורה... "אין מצב". הכריזה בריאן. "נו, ברי, מסיבה בניו יורק לא תתאפשר לך עוד הרבה". אמרה נדיה ודחפה לה את השמלה. "אנלא לובשת את זה". הודיעה בריאן. "בסדרררר, אז רק תמדדי". ביקשה נדיה. "נו פליז, תמדדי רגע, מה אכפת לך?" היא התחננה. בריאן גלגלה עיניים ולקחה ממנה את השמלה ומדדה. היא נעמדה מול מראת הגוף הענקית בחדר של נדיה והביטה בהשתקפותה. "אלוהים..." נדיה שהייתה לצידה התמוגגה למראהה. השמלה הייתה שמלת מיני מבד טריקו שחורה עם צאוורון וי חשוף ומין קשירת חוטים מסובכת בצד המותניים, דומה למחוך. והיא החמיאה לבריאן כל כך. "את נראית כל כך טוב, ברי". אמרה נדיה. בריאן הנדיה בראשה. "אני נראית כמו זונה". היא אמרה והתעסקה בחוטים. "נו באמת, ברי, לא כל שמלת מיני היא שמלה של זונות." אמרה לה נדיה. "כן, אבל שמלות שמדגישות את התחת הן שמלות של זונות." אמרה בריאן והסתובבה למראה כדי שתוכל לראות את אחורי השמלה. "ברי. את זונה?" שאלה נדיה. "לא". השיבה בריאן. "ואת לובשת את השמלה הזאת כי את רוצה שיבהו לך בתחת או בציצים?" שאלה נדיה. "ממש לא"? השיבה בריאן. "יפה, אז מה הבעיה?" שאלה נדיה בעצבים. "כי... יגידו שאני זונה." אמרה בריאן בשקט. "בחיי שאת חסרת ביטחון. מה אכפת לך שיגידו? את לא שמה את השמלה הזאת כי את רוצה עיניים. את שמה אותה כי את מרגישה יפה בה. מה רע בזה?" נדיה אמרה והניחה את ידה על הכתף של בריאן. "את שווה, אחותי, אפילו בלי לנסות למשוך תשומת לב. תתגאי בזה." היא הוסיפה. בריאן חייכה אליה. "אני לגמרי הולכת עם השמלה הזאת!" הכריזה. "יסססס! זאת אחותי!" קראה נדיה באושר וחזרה להתעסק עם התכשיטים שלה. "אני באמת שווה." פלטה בריאן כשהמשיכה לבהות בעצמה. "זאת הגישה, סיס!" חייכה נדיה. "וואו אני יפה". אמרה בריאן בחיוך. "כן כן, רק שלא יתחיל לעלות לך, מאמי". אמרה לה נדיה וגלגלה עיניים.