אהבה לרוח/Love For A Ghost

פרק 9- חג האהבה ושם מלא.

(בתמונה למעלה, ג'ניפר)
פרק 9
בבוקר חג האהבה תלמידי שכבת יא עלו על האוטובוס שלהם אל היריד המדובר. בריאן שכנעה את קאי יום קודם לצאת. היא ממש לחצה עליו, אז הוא התייצב בשער כמו כולם. הוא נזכר איך באחד מימי האהבה עם אמילי, היה חולה וקם לחדר אדום, ולמגש עם פנקייקים בצורת לב במיטה, ובעיקר, התעורר וקיבל נשיקה מדהימה. הוא חייך כשנזכר בזה, לקח לו שעתיים להסיר את כתם הסירופ של הפנקייק מהחולצה.
כשעלו על האוטובוס הוא בחר להתיישב לבדו באחד מהמושבים שבסוף, ליד החלון. הוא תקע אוזניות באוזניו והשתדל להתעלם מכל הצרחות המתלהבות שמסביבו. "הי. אפשר לשבת כאן?" שמע קול מדבר אליו. הוא הוציא אוזנייה אחת. זו הייתה ג'ניפר, ילדה מהשכבה שלו, שלפני כמה שנים הם היו מדברים די הרבה. היה לה שיער שחור קצר ומשקפיים מגניבים על קצה אפה, והיו לה הרבה תכשיטים, וגם כמה קעקועים. הוא הנהן בחוסר עניין. היא התיישבה. "מה אתה שומע?" שאלה והצביעה על האוזניות שלו. הוא הראה לה את הטלפון שלו. "Careless whisper. שנות השמונים. אני אוהבת." אמרה כשראתה. הוא נדהם. "את מכירה??" שאל. "ברור". השיבה. "לא מאמין! רוב הבנות של היום שומעות רק.. לא יודע... אריאנה גרנדה, או אמ, איאן צ'ייס." אמר. "נכון, מושפעות". הסכימה איתו. "המוזיקה האיכותית היא הישנה, הטובה, הרוקיסטית". אמרה לו, והוא היה בשוק, כי זה משפט שתמיד אמר לאחותו. "אז.. כשהיינו בקשר טוב.. לא שמעת את המוזיקה הזאת." אמר לה. "נכון. בכלל לא שמעתי מוזיקה." הודתה. הם העבירו את כל הנסיעה בדיבור על המוזיקה ועל האומנים.
אלינור הביטה בהם. היא זיהתה את שחורת השיער ממשחק הכדורסל הראשון שהייתה בו של בית הספר. כשירדו מהאוטובוס, והגיעו, ג'ניפר כבר הלכה לחבריה, ואלינור הלכה לצידו של קאי. "טוב, חברים,נתחיל את היום בסיבובים, כולכם מוזמנים להסתובב פה ביריד, ניפגש בדיוק כאן בשעה חמש. אם אתם צריכים משהו, יש לכם את מספר הטלפון שלי. תהנו". אמר המורה של הכיתה המקבילה, ושחרר אותם. "מה אתה עומד, יאללה בוא נסתובב, אני חושבת שאני קצת מכירה כאן". זרזרה אותו אלינור והוא הלך בעקבותיה.
הם בילו את כל השעות בסיבובים ביריד, קאי קנה קולר חדש ללובלי, ואלינור קנתה לעצמה מעין צעיף כזה, גדול. "אני רעבה". אמרה אלינור בערך בארבע. "בוא נשב לאכול איפשהו". הציעה והוא הסכים והם נכנסו למסעדה המזדמנת הקרובה, מסעדה חלבית. "נו, אז כל כך רע לך?" שאלה אלינור את קאי בצחוק כשאכלו לשובעם את המנות שהזמינו. "לא רע לי איתך". הוא אמר לה. היא ציוותה על הלב שלה להפסיק לדלג מאושר, כי לא קרה פה כלום, אבל לבבות לא תמיד מקשיבים.
"כדאי שנזוז". אמר קאי כשהשעה התחילה להתאחר, והם כבר היו צריכים לחזור לשאר החברים. אז הם שילמו. וחזרו. ויחד עם כולם עלו על מתקנים, ועברו בסיור של המורה, ועתרו להפסקות, ובסוף הגיע הזמן ללכת. כשעברו בדוכן האחרון, דוכן תכשיטים, שאל לפתע קאי את אלינור: "את רוצה מכאן משהו?" היא הופתעה. מאוד. מאוד מאוד. "אמ.." היא גמגמה. הוא הרים שרשרת כסף דקה עם תליון בצורת הסימן סולמית. "זה מוצא חן בעינייך?" שאל אותה. היא הביטה בשרשרת. אם זה מוצא חן בעינייה? הוו, בהחלט, אבל יותר מצא חן בעינייה העובדה שהיא ממנו. היא הנהנה. "היא.. יפיפייה." אמרה. בתוך שנייה, היא אפילו לא שמה לב מה קורה, הוא שילם למוכר בדוכן והושיט לה את השרשרת. "מה... למה? כלומר.. "- היא התחילה לשאול אבל המורה קטעה אותה וקראה להם להצטרף ולא ללכת מאחורה. בכל זמן ההסבר של המורה על משהו כל שהוא, אלינור לא הקשיבה. היא התרכזה בעובדה שהיא אוחזת בידה קופסא קטנה... ממישהו שכל כך אהבה. היא הרגישה איך לחייה חמות וליבה מפרפר.
כשעלו לאוטובוס לנסיעה חזור, הם לא ישבו יחד במושב, אבל גם ג'ניפר לא ישבה לידו, וגם ליד אלינור לא ישב אף אחד. כל אחד משניהם היה שקוע במחשבות.
כשהגיעו אל השער ממנו יצאו וירדו לקחת את התיקים מתא האוטובוס, ניגש קאי אל אלינור אחרי שלקחה את התיק שלה. "שיהיה לכולכם חג אהבה שמח!" שמעו את המורה קורא אל כולם.
"אלינור... רציתי להגיד לך.. שהיה לי היום ממש כיף". אמר קאי. היא הסתכלה בו. החום עלה בלחייה כל כך מהר. מבטו נח על השרשרת שהייתה תלויה על צאוורה. והוא לא התאפק... ושלח אצבע ונגע בתיליון שקנה לה. "גם לי היה מדהים". היא ענתה לו בשקט, כל גופה פרפר ממגעו. "אני.. שמח שבאתי ליריד הזה". אמר לה. היא בחיים לא שמעה אותו מדבר ככה. אצבעותיו הסיטו את שיערה מפניה ותחבו אותו מאחורי אוזנה. "גם אני שמחה שבאת". לחשה. היא הביטה בעינייו היפות. היא הייתה בטוחה שהמקום שנגע בו זורח בסומק.
רוב התלמידים כבר הלכו, היה חושך, והם עמדו בצד ליד פנס רחוב גבוה.. ו... אלינור נישקה אותו. והוא לא נרתע. בכלל. כאילו חיכה לזה. והוא החזיר לה נשיקה, ושפתיו היו רכות, היא הרגישה כאילו היא יכולה לנשק אותו לנצח. והנשיקה באמת הייתה ממושכת וארוכה. אף אחד מהם לא היה מוכן להרפות, והתשוקה... התשוקה בניהם הייתה מדהימה. הם התנתקו זה מזה וברגע שהתנתקו קאי הרגיש שהוא רוצה עוד. "אני יודעת שעוד קשה לך.. עם אמילי והכל... אבל.. אולי בכל זאת ננסה?" לחשה אלינור. הם עמדו מאוד קרוב זה לזה. הוא יכל לספור כל נמש על אפה. "ננסה." השיב. הוא הביט היישר בחום שבעינייה, והפעם ידע שבאהבה. "אני אוהבת אותך, קאי". הוא שמע אותה אומרת והיה בטוח שהוא מדמיין. הוא נישק אותה שוב, והיא נענתה לנשיקה ברגשות גודשים, הלב שלה פרפר בפראות יותר מתמיד, והיא הייתה מאושרת. כל כך מאושרת. היד שלו הייתה מונחת על לחיה ואגודלו נגעה בתנוך האוזן שלה. הוא התנתק ממנה. "גם אני אוהב אותך, אלינור". אמר. והיא הייתה בטוחה שהיא מדמיינת. הם התנשקו שוב, והפעם אלינור הרגישה שלא ינטוש אותה. אהבה טהורה פשטה בליבם. "תרשי לי להזמין אותך לדייט חג האהבה?" שאל. היא הניחה את ידה על חזהו. "ארשה ואפילו אמליץ". אמרה לו ונשקה לאפו. הוא היה מדהים. הוא הושיט את ידו אל ידה והם הלכו ברגל אל הפארק.
"פארק"? שאלה אלינור. היא לא הצליחה להפסיק לחייך.
"אני יודע שזה די פשוט, אבל אני מניח שהמסעדות יהיו מלאות בדייטינג הלילה." הוא השיב. "לא אכפת לי". אמרה לו אלינור. הם התיישבו בתוך הקרוסלה הגדולה. הפארק היה ריק לגמרי. הקרוסלה חרקה כשהסתובבה מעט, וקאי ואלינור לא דיברו. הם רק הביטו אחד בשנייה בחיוך. "קר לך?" שאל קאי. "לאלא, אני אוהבת שקר". השיבה אלינור, אבל הוא גלגל עיניים והוריד את הפוטר שלו, הביא לה אותו ונשאר רק בחולצה שחורה. היא לבשה את הפוטר וקולה רעד מרגש. ואז הם התחילו לדבר, על החיים שלהם, על בית הספר, על הטיול ליריד, ועל מה לא? הם הרגישו שהם מכירים כבר המון זמן. "את רעבה?" שאל קאי אחר כך. "קצת". הודתה. "אפשר ללכת לבית שלי אם את רוצה". אמר. הו, כמה שהיא רצתה. "יאללה". חייכה. הם נכנסו אל הבית יד ביד. בריאן שישבה בסלון, התמוגגה. "ישש!" היא קראה ברגע שראתה. קאי זרק עליה את השקית שהייתה בידו. אבל הוא חייך, מאוזן לאוזן. אלינור התיישבה על דלפק השיש במטבח. הוא פתח את הארון לידה. "מה בא לנו?" שאל. "מה יש?" השיבה אלינור. "אתם מתכוונים להכין משהו?" שאלה בריאן והם השיבו לה לחיוב. "מייק אנד צ'יז מספיק טוב?" הציעה, והם התלהבו על הרעיון וניגשו למשימה. אלינור עדיין ישבה על השיש ולידה היה הסיר על הכיריים והיא בחשה בו. קאי התקרב אליה, פיסק את רגליה וכרך את זרועותיו סביבה. היא חייכה ותחבה את ראשה בכתפו. "הי, הי תזהר הפסטה!" קראה לפתע והוא הלך אחורה וזו הייתה טעות כי הסיר מעד מהכיריים והפסטה שעוד לא הספיקה להתחמם הרבה, נשפכה על הרצפה. קאי הסתכל על הפסטה, על הסיר ואז על אלינור, והם התחילו לצחוק. אחרי הרבה ניסיונות כושלים הם הצליחו בסופו של דבר להכין מייק אנד צ'יז מספיק טוב. קאי יצק קצת לקערה קטנה והגיש לאלינור, שהחזיקה את הקערה והכף ואכלה כשעוד יושבת כך. והוא נשען על הארונות לידה ואכל גם הוא. בריאן התקרבה אליהם והביטה בהם, היא לא ידעה שזוגיות חדשה של קאי עם מישהי שאהבה, תשמח אותה ותכאיב לה כל כך בו זמנית. המבטים בין אחיה לחברתה היו מקסימים, העיניים שלהם בהקו והם לא הפסיקו לחייך. "לי לא מגיע גם?" ביקשה והתכוונה לפסטה. אלינור מזגה לה גם, והיא התיישבה ליד השולחן, קצת רחוק מהם. היא שמחה כל כך שסוף סוף מה שרצתה שיקרה, קרה, אבל בו בזמן הרגישה בדידות. גם כי הזוגיות שלה נהרסה, וגם כי זכרה את הזוגיות של קאי ואהובתו לשעבר.
קאי הביט באלינור בזמן שאכלה וסיפרה לו כל מיני דברים. אמילי הופיעה מאחוריה. הוא נרתע מעט אחורנית. אמילי הביטה בו כאומרת: "אני הייתי מלכת הפסטות". קאי נענע את ראשו והיא נעלמה. הוא נדהם. הוא הבין שהוא יכול לשלוט בזה.
אחרי שאכלו, קאי הוביל את אלינור לחדר שלו. "אין לך בחדר יותר מידי פריטים אישיים". אמרה אלינור. היא סרקה את החדר במהירות. היו לו על הקיר פוסטרים של אומנים שאהב, ודיסקים של אלבומים. אלינור הצביעה על דיסק של טיילור סוופיט. "גם אני אוהבת אותה". אמרה. היא נשכבה על מיטתו והוא התיישב לידה. "מה השם המלא שלך?" שאלה לפתע בחיוך. "זה מסוג הדברים שאני לא נוהג לספר". אמר לה, גם הוא בחיוך. "אתה לא נוהג לספר כלום". היא משכה בכתפיה. "זה נכון". הודה. "נו!" אלינור לחצה עליו ודחפה בו מרפק. "לא אומר!" הוא התגונן עם הכרית. "אני אגיד ואז אתה!" החליטה. "אלינור ג'ין ארבל". אמרה לו וצחקה. "לא חוכמה! שלך בסדר!" אמר קאי בסירוב. "נו כבר!!" היא הרביצה לו. "בסדר, בסדר" אמר קאי והתיישב. "קאירייל קיף אוסטין". הוא אמר. והיא לא התאפקה וצחקה. ממש צחקה. "הי!!" הוא נעלב. "דיי אל תצחקי עליי אני לא אשם שאני ילד מסכן מתרומת זרע!" הוא קרא. "תרומת זרע?" שאלה אלינור. "כן." השיב. "למי אכפת". זרקה אלינור והמשיכה לצחוק. "איך אמרת השם שלך?" שאלה. "נו, דיי". ביקש. "מבטיחה שלא אצחק". אמרה אלינור בצחקוקים כך שהיה קשה להאמין לה, אבל הוא בכל זאת ענה. "כן." אמר והעביר יד בשיערו. "קאירייל קיף אוסטין". הוא חייך חיוך קטן. אלינור לא צחקה. היא התרוממה לישיבה מולו, והתקרבה אליו מעט. "קאירייל קיף אוסטין, אני חושבת שאתה האדם מתרומת הזרע הכי יפה בעולם".