אהבה לרוח/Love For A Ghost

פרולוג- •"אני נשבע אני עדיין אוהב אותך"•

לפני הכל, הקדשה-
לבחור שאני אוהבת.
תודה שאתה שם בשבילי למרות שזה נגמר❤️

∆∆∆

(בתמונה למעלה, אמילי)
התכנסנו כאן היום באבל, כדי לחלוק כבוד לבחורה יוצאת דופן, ש...-" פתח האיש הנמוך עם הזקן ה"לבן שעמד מאחורי סטנדר גדול.
קאי לא הבין מה קורה. מה הוא עושה כאן, מה כולם עושים כאן, למה חצי קהל עם דמעות בעיניים, ולמה לעזאזל הוא לובש חליפה שחורה.
- .."בצער רב אנחנו מודיעים על מותה של הבחורה אמילי פנלופה אברגרין, שגופתה נמצאה ללא הסבר מתחת לספרייה בניו יורק. אנו נאלצים לקבור את גופתה בחוץ בשטח הקברים, ומייד לאחר מכן נחזור לכאן להספדים." אמר האיש מאחורי הסטנדר. ברגע אחד קמו כל האורחים בקהל, הלבושים בשחור, בבכי גדול, ויצאו החוצה מהאולם.
קאי יצא אחריהם, אבל הוא לא הבין כלום, הוא משוגע, חשב על האיש שהנחה את הטקס.  בחורים חסונים בחליפות שחורות הרימו מין מזבח גדול שעליו מונחת בחורה וכיסו אותו בבדים גדולים ולבנים. גם על פנייה של הבחורה. קאי התקומם. "מה אתם עושים?!" קרא.  "היא לא תוכל לנשום עם הלבן הזה על הפרצוף!" הוסיף. כמה אנשים התייפחו מאחוריו, והוא באמת לא הבין מדוע הבחורים שיגרו אליו מבטים מרחמים והמשיכו לעטוף את הבחורה.
הם הכניסו אותה לתוך מין מכסה למשטח שעליו שכבה וטמנו אותו בחול. קאי זעק. "לא! מה??? מטומטמים, תוציאו אותה!!!" הוא קרא והחל לחפור ליד אבן גדולה. כמה אנשים אחזו בכתפיו והרימו אותו מהאדמה. מבטו ננעץ במצבת שיש לבנה וחדשה טמונה בעפר.
ההמון החל לנוע חזרה אל האולם ולקח איתו את קאי שקרא לאחור: "למה אתם הולכים??? אבל היא שם!!"
אחותו ניגשה אליו, הדמעות היו כמו חלק משולב בפניה. היא לא אמרה מילה, לקחה את ידו ומשכה אותו איתה פנימה. כולם התיישבו בספסלי העץ.
"טוב, אחרי המראות הקשים שראינו זה עתה, יעלה וידבר, האב, ג'רמי.
אבא של אמילי, עלה אל בימת הסטנדר כשהוא חובש כובע ענק שהסתיר את פניו ומעילים גדולים שהסתירו את מבנה גופו.
"הבת שלי הייתה...-" הוא התחיל לספר, אבל קאי התקשה להתרכז בדבריו כי בחורה נכנסה בדלת.
"אמילי!" הוא קרא בשמחה. כל האנשים הביטו בו במבט מרוכך,  אבל הוא אפילו לא שם לב. אמילי התקרבה אליו והתיישבה לידו. "טוב שבאת, הם משתגעים לי כאן". אמר לה.
"קאי, ג'רמי מדבר..." לחשה לו בריאן כדי שישתוק. הוא לא התייחס לדבריה.
הוא המשיך לדבר עם אהובתו.
"קאי... אתה מדבר לעצמך?" שאלה בריאן, וזכתה לחוסר יחס נוסף.
"לא מבין מה יש להם", הוא אמר וציפה שתצחק איתו עליהם, אבל אמילי חייכה חיוך עצוב. "למה את עצובה?" שאל אותה. הוא ניסה לאחוז בידה אבל הוא לא הרגיש משהו ממשי, לא מצא את ההרגשה הגשמית של כף יד. אמילי התרוממה והחלה להתרחק, יצאה מהאולם אל הפרוזדור הימני. קאי רץ אחריה. "למה את רצה?" הוא קרא אחריה. "את מוכנה לחכות לי?" ביקש ממנה. היא עצרה מול וויטרינת החלון שהשקיפה אל הקברים. הוא הביט מבעד לזכוכית. "את רצינית?" הוא שאל. "ממש לא!" קרא. "בחייאת, בואי נכנס ונכריז בפני כולם שהם לא יודעים על מה הם מדברים". ביקש ממנה.
אנשים התחילו לצאת מהאולם ולחזור דרך הפרוזדור ששניהם היו בו.
משפחה חיכתה לו.
"לא נו, לאן את הולכת?" הוא שאל את אהובתו.
"קאי, אין כאן אף אחד". אמרה בריאן אחותו בזהירות. הוא התעלם ממנה.
הוא קרא אחריה: "באלוהים, אמילי, אני אוהב אותך, בואי נחזור הביתה נאכל משהו". אבל היא לא השיבה לו.
"קאי... עם מי אתה מדבר?' שאלה בריאן בשקט. הוא שוב התעלם משאלתה, ואולי לא שמע.
"ואם אשבע?" שאל.
"יודעת מה, אני נשבע". הוא התקרב אליה.
"אני נשבע, אני עדיין אוהב אותך". לחש לה וליבו געש בחוסר הבנה ובתחינה לאהובת ליבו.  "בואי אליי". התחנן.
"מספיק, ילדון, בוא הנה". אמר איש מאחוריו וחיבק אותו בזרועותיו הגדולות. האיש, קונר, דוד של אמילי, שהיה קרוב לקאי מאוד, משך את קאי איתו אל הרכבים שחנו בחוץ.
קאי הביט באמילי, שנשארה שם, מתרחקת, ותהה איך הקרובים שלה יכולים פשוט לוותר.