(בתמונה למעלה, בריאן כשבכתה)
פרק 21
נהיה שקט בחדר אף על פי שהיו בו שבעה עשר אנשים.
"אה?" שאל קאי. "אני הרגתי אותה". אמרה ויקטוריה. היא צחקקה. "איך כולם נראים מופעים לפתע, ככה בום, פתאום חחחחחח". השיכרון ניכר עליה. "איך?" שאל קאי, עדיין לא בטוח שהוא מאמין לה. "יריתי בה באקדח. ככה," היא עשתה תנועה של רובה בידה, "פיו פיו." היא צחקה. "הייתה ילדה יפה, אמילי הזאת." אמרה.
"למה שתעשי את זה? בכלל לא ידעתי שאת מכירה אותה." שאל קאי, בחוסר אמונה.
"בוודאי שהכרתי, עקבתי אחריך מאז שהיית ממש קטן. קטנטון כזה, פיצי חחחחחחחח". השיבה ויקטוריה ולגמה מבקבוק נוסף.
"למה שתעשי זאת?" שאל קאי שנית.
"בגלל ג'ון ג'ון שלי כמובן". אמרה ויקטוריה ומשכה את ג'ונאס אליה.
"ג'ונאס? איך אתה קשור?" התפלא קאי.
"ויקטוריה, בבקשה אל." ביקש ג'ונאס.
"אבל הם רוצים אמת! אני אתן להם אמת! אני אתן להם לפחות משהו אחד ממני! הם לא קיבלו ממני כלום, אל תקח מהם גם את זה!" אמרה ויקטוריה.
ג'ונאס לא הגיב והעביר את ידו על פניו בחוסר שקט ולחץ. הוא התיישב על הספה והטמין את פניו בכפות ידיו.
"הגבר הראשון שלי, אהוב ליבי, השרירי הזה, החתיך, היה גורם לי לרטיבות מסמאת וואי.. כמה יפ-" התחילה ויקטוריה לומר, אבל קאי קטע אותה. "נו!" ביקש שתגיע לעיקר.
"ג'ראד אוורדין, הבחור מהתיכון, הבחור שאיתו התחתנתי, הוא לא עזב אותי כי לא הצלחנו להביא ילדים כפי שסיפרתי לכם תחילה, הוא אפילו לא רצה ילדים. איזה גבר רוצה ילדים? הוא פשוט בגד בי. עם אחרת שהוא שכב איתה. המון פעמים. ונולדה לו ילדה. בנתיים קרה כל הדבר, ואז חזרתי לג'ונאס ונדיה. התברר לי שג'ונאס היה סוכן אופנה עוד קודם, ובמקרה יצא לו להכיר את ג'ראד והבת שלו, שחיה איתו ולא עם אימא שלה. ג'ונאס ביקש מג'ראד לחתום על טופס שאומר שכשהילדה תגדל- היא תכנס לסוכנות הדוגמנות שלו. ג'ראד סירב, והיה בניהם ריב רציני. ג'ראד מסר את הילדה לאימוץ, אבלהריב עדיין נשאר כי גם במסגרת האימוץ צריך חתימת אפוטרופוס כדי להבטיח את מקומה בדוגמנות. הריב התמשך שנים, הילדה כבר הייתה גדולה. הם תיעבו אחד את השני, ואני עוד אהבתי את ג'ראד, וג'ונאס מאוד לא אהב את זה שאני אוהבת אותו, הוא הכריח אותי להוכיח לו שאני כבר אוהבת אותו, את ג'ונאס, יותר משאהבתי את ג'ראד. אז פשוט, יום אחד, ג'ונאס גנב בשבילי את האקדח של המאבטח שלו, בררנו איפה היא נמצאת, במקרה היא הייתה באיזו ספרייה עם איזה ילד, והם היו שקועים באינטרנט וצעקו כל מיני דברים על הורים ואימוץ ואני לא יודעת מה. ופשוט יריתי בה, וברחתי, אני חושבת שאפילו לא בדקתי אם פגעתי." אמרה ויקטוריה.
קאי הביט בה.
"את צוחקת נכון?" שאל מישהו, קאי אפילו לא שם לב מי.
הכל שוב התערפל. החום עלה בדמו, שריריו התחממו, וגופו נעשה נוקשה. הוא לא ראה בעיניים. הוא רץ אל ויקטוריה, הפיל אותה אל הרצפה והפליא בה את מכותיו.
הכל נהיה שוב בלאגן, סירנות של משטרה נשמעו ברקע, צרחות, דיבורים, בכי, גרירת חפצים, אבל הכל נשמע לקאי אותו הדבר, החימה ניקרה בו כל כך חזק עד שחשב שהוא מתפרק. הוא ראה רק אדום. עיגול אדום מסומן על ויקטוריה. המטרה. הוא הרגיש שכל גופו רפה, הוא לא יכל יותר. הכל היה כבד לו מידי. הוא לא הרגיש צורך לחייו. שום צורך. שום רצון להלחם עבור עצמו, בלעדיה הוא חצי, ואם הוא חצי, החיים גם ככה חסרי משמעות.
שלושה אנשים משכו את קאי מויקטוריה בכוח, וחסמו את דרכו. "לא רוצה, היא הרגה אותה!!" הוא צעק ונלחם בהם, ולא שחרר.
הם משכו אותו חזק יותר לאנשהו, מחוץ לבית, אפילו לא היה לו אכפת. הוא רק רצה לחזור פנימה, לרטש את פרצופה של אימו, ולעשות לה את מה שעשתה לו, לנשמתו, לחייו. האדרנלין בער בו והוא בעט ודחף כל מי שנגע בו, כל מי שהתקרב. קהות חושים השתלטה עליו. הוא הרגיש אותו הדבר גם כשחיבקו אותו, וגם כשחסמו אותו מלהגיע לויקטוריה. רק רגש אחד נכח בו. השנאה. הוא כל כך שנא אותה. ובאותו רגע שנא את כולם. את ג'ונאס, שצעק עליו שהוא הרס לו את החיים, כיוון והמצלמות היו דלוקות, את אלינור, כשחיבקה אותו ולחשה שהכל יהיה בסדר, הוא דחף אותה. את איאן, שעזר לשוטרים להרחיק אותו מאימו, את נדיה, שישבה בצד והבעת הלם על פניה, את בריאן, שבכתה. הוא שנא את הבכי שלה. הוא שנא בכי. הוא שנא הכל.
עברו דקות רבות, אולי שעות, אולי אפילו ימים, לא היה אכפת לו מהזמן, שהוא עמד ודפק בחוזקה על הדלת של הבית. לקחו את ויקטוריה וג'ונאס משם, ונעלו אותו בפנים, והוא לא ידע לאן לקחו אותה, אבל נשבע בליבו שכשידע, יגיע לשם.
מישהו נגע בו לפתע, וקאי העיף אותו מעליו. הוא חזר. "אנחנו יוצאים מכאן". אמר. הוא דחף את קאי בכוח לתוך מונית והעמיס מזוודות בתא המטען. עוד כמה התיישבו לידו במושבים, והוא השתולל בתוך החגורה. "רק תעזבו אותי". נאנח.
YOU ARE READING
אהבה לרוח/Love For A Ghost
Lãng mạn(זיכרון) *היא תפסה בשולי חולצתו. "אני אוהבת אותך קאי". לחשה. שיערה השתפל על גבה בחוסר אחידות. עיניה היפות היו מלאות בדמעות. והוא כעס עליה. "לא! את לא תגידי את זה ותלכי!" הוא צעק ושחרר את ידיה מעליו. "יודעת מה, תלכי! אני לא מעוניין לראות אותך!"* הז...
