(בתמונה למעלה, אלינור שוב.)
פרק 19
כאב התפשט בכל גופו, עיניו כבר לא ראו, ליבו פעם בחוזקה, והרגשה רעה בערה בו. כל סביבתו כנעלמה אי שם עם הקולות המעורפלים שכבר לא שם לב אליהם. הוא ראה רק דבר אחד בטשטוש קל של עיניו. אמילי.
היא כמו רצה לפניו, מתרחקת וכאילו מתגרה בו "לעולם לא תשיג אותי..." וזה הרגיש לו כאילו סחטו את ליבו כמו סמרטוט רטוב. הוא התנשף מהריצה, אמילי הובילה אותו אל גג הבית שמעולם לא ראה עד כה. והיא התייצבה ממש בקצה הגג, וסוף סוף הביטה לכיוונו. הוא עצר והתקרב אליה. עיניה האפורות כאבו לו. הוא התגעגע לצבע החי, לעיני האוקיינוס הכחולות-ירקרקות שלה, אלו שבכל פעם שהביט בהן, גם אם היה עם מצופים, יכל לטבוע עמוק עמוק בתוכן, ולא בטוח שהיה רוצה לצאת. אמילי הפצירה בו שיתקרב. הוא ניגש, רועד, וניסה להחזיק בידה, אך היא הלכה ודהתה, כמו הייתה רק עננה של רוח. והוא הרגיש אשם בזאת. "היית צריך להישאר איתי". היא לחשה בתוך ראשו.
"אני נוסעת לניו יורק". הודיעה לו אמילי. "מה? למה? מה יש בניו יורק?" שאל אותה. "הספרייה הגדולה בעולם. אני רוצה לנסות לגלות דברים על ההורים שלי." השיבה והתיישבה לצידו על הספה. הוא ליטף את לובלי (החתולה) שישבה על החזה שלו ולא מיהר לענות. אמילי הייתה ילדה מאומצת ממש מגיל חודש, ביתם של הוריה המאמצים שאהבה מאוד היה סמוך לביתו של קאי, וכך הכירו. מאז ומעולם היא רצתה לגלות מיהם הוריה הביולוגים שלא מסרו פרטים להליך האימוץ. "טוב." הוא אמר לה. "טוב?" היא שאלה. "כן, מה רצית שאגיד?" התבלבל. "לא יודעת. בסדר." אמרה בקול מעט מאוכזב.
יומיים לאחר מכן, קאי ואמילי הגיעו אל שדה התעופה והמתינו למטוס של אמילי. "את רוצה שאבוא איתך?" שאל אותה קאי. "כן. מאוד. אבל אתה לא יכול. בריאן זקוקה לך ויש לה לימודים וגם לך, בקיצור, לא." אמרה אמילי. "את כל כך רצינית, זה מעצבן". חייך קאי ונישק אותה קצרות. היא הביטה בעיניו. "חמש דקות להגעת מטוס מספר..." שמעו את מערכת הכריזה צורחת. אמילי נישקה אותו שוב אבל הפעם ארוכות, והעמיקה את הנשיקה. "אתגעגע אליך". אמרה לו. "עכשיו אין סיכוי שתטוסי לבדך. אני מגיע." הוא החליט. אמילי הניחה את כף ידה על עורפו ועורו הצטמרר למגעה הנעים. "אני אוהבת אותך קאי." אמרה לו ונישקה אותו שוב. הכריזה הכריזה על בואו של המטוס ועל המראה בעוד כשתי דקות. "אני צריכה ללכת." אמרה אמילי. "אני בא איתך." אמר. "אתה לא. לך!!" היא קראה ורצה למטוס. "אמילי!!" קאי קרא אחריה. היא לא הסתובבה. כשעלתה במדרגות, הסתובבה פעם אחת בלבד וחייכה אליו. "לך!" ציוותה והוא מחה את דמעותיו פן תראה אותן. זה טיפשי. חשב וחייך אליה בחזרה.
קאי נזכר באותו היום וכמעט נפל מכאבים שנגעו בכל גופו. "למה הלכת"? שאלה אמילי בתוך ראשו. "אני מצטער." לחש. אמילי נעלמה. פשוט נעלמה, והותירה אותו ברגשות האשם, מול הגג. אבל הוא שמע רעשים ונזכר באחותו שזקוקה לו, והוא רץ כמו הרוח חזרה אליה. בכניסה הכל היה רועש, ג'ונאס צעק על כולם, הצלמים נבהלו, ויקטוריה הייתה שיכורה לחלוטין והתנודדה על רגליה. בריאן בכתה, נדיה נראתה מבולבלת והמנחה המטיר שאלות על כולם. קאי ניגש וחיבק את אחותו. ראשו פעם בקצב מהיר: "בום בום בום טראח בום בום", שוב ושוב. אמילי צעקה לו בתוך הראש והוא כמעט התבקע. הוא ניסה להשתלט על גופו שרצה לדבר עם אמילי. והצליח. בפעם הראשונה אמילי זעקה לו והוא לא הגיע.
בריאן בכתה על החולצה שלו. "בבקשה פשוט תשאל אותה." היא ביקשה ממנו ביבבות. קאי הביט בה, בקושי מצליח להתרכז עם כאב הראש אבל פנה לויקטוריה. "אני רוצה לדעת הכל!" אמר לה. ויקטוריה הוסיפה לשתות מהוודקה ולא ענתה. היא הסתובבה במקום והשמיעה קול מוזר של צופר. ג'ונאס מיהר אליה והחזיק אותה שלא תזוז. הצלמים המשיכו לצלם וג'ונאס התעצבן סופית. הוא עזב את אשתו ובעט בידו של הצלם הראשי כך שהמצלמה נפלה ונסדקה, והוא דרך עליה בכל כוחו. "אמרתי, להפסיק לצלם!!!!!" הוא שאג. נדיה סוף סוף התעוררה מהקיפאון. היא התקרבה לג'ונאס. "אבא." היא לחשה לו, אבל קאי ובריאן הצליחו לשמוע. "הם לא רוצים רע. הם רק רוצים לדעת את האמת. בבקשה רק תספר להם, והכל ייגמר." התחננה לפניו. ג'ונאס הביט בה כלא מאמין. "נאד, הילדים האלה הרסו הכל! הכל! את הקריירה שלי, את של אימא שלך, את שלך אפילו! אמת את רוצה? לכי תשאלי אותם מה הסיבה האמיתית שהגיעו לכאן. להרוס הכל!" הוא קרא, ולא טרח להנמיך את קולו. אנשי הצוות התרגשו מהאקשן. "אתה לא שפוי". לחשה נדיה והתרחקה ממנו. ויקטוריה התחילה ללגום מהבקבוק הרביעי שלה. "למה אתה לא עוצר אותה?" שאלה נדיה. "אני מנסה!" הוא קרא, אובד עצות. "אמת! רק אמת רצינו!" קרא קאי לעברו. ויקטוריה התקרבה אליו בצעדים שפופים. "אמת?" שאלה בקול שונה מהרגיל. "יש לי אמת!" קראה לפתע בתוספת שיהוק.
לפתע הדלת נפתחה לרווחה. כל העיניים הופנו אליה. "סליחה, צלצלנו כמה פעמים אבל לא נשמע." אמר הקול בפתח ועצר את שטף דיברו כשראה את הנוכחים.
"איאן?" שאלה בריאן.
דמות נוספת הופיעה מאחוריו, ג'ינג'ית.
"אלינור??" התפלא קאי.
"מה אתם עושים כאן?" קראו שניהם. "דאגתי לך." אמר איאן לבריאן וניגש אליה. "מה קורה?" שאל כשראה את המצב של בריאן. הוא חיבק אותה והיא התמסרה לחיבוקו ולא השיבה. "ואת?" שאל קאי בכעס. "התגעגתי אליך". הודתה אלינור. קאי הסב את מבטו ממנה ולא אמר דבר. והיא נפגעה, אך נשארה עומדת בפתח. איאן הידק את חיבוקו בבריאן. "הכל בסדר." לחש לה.
"אמת!" קראה לפתע ויקטוריה השיכורה. "אני אגיד לכם את האמת!" צעקה והתחילה לצחוק מבלי משים. "עשיתי דבר נורא!" אמרה. הצלמים מיד הרימו את המצלמות. "מה עשית?" קראה נדיה. ויקטוריה צחקקה ולגמה עוד שלוק מבקבוק האלכוהול, ואז הפילה אותו. "אוי, נשבר, חחחחחח". היא צחקה. "מה עשית???" שאג קאי. "ויקטוריה!" הזהיר אותה ג'ונאס כשפתחה את פיה שוב, אבל היא התעלמה ואמרה, "אני הרגתי את אמילי".
YOU ARE READING
אהבה לרוח/Love For A Ghost
Lãng mạn(זיכרון) *היא תפסה בשולי חולצתו. "אני אוהבת אותך קאי". לחשה. שיערה השתפל על גבה בחוסר אחידות. עיניה היפות היו מלאות בדמעות. והוא כעס עליה. "לא! את לא תגידי את זה ותלכי!" הוא צעק ושחרר את ידיה מעליו. "יודעת מה, תלכי! אני לא מעוניין לראות אותך!"* הז...
