אהבה לרוח/Love For A Ghost

פרק 12- סרט עם איאן ו-"אבל לא הכי בעולם?"

פרק 12
"סליחה, מה?" קאי התקרב אליו. "אתה והג'ינג'ית ההיא." הסביר ניקו. "כמה זמן אתה כבר משכיב אותה?" שאל שוב. קאי לא הצליח להבין אם הוא יורד עליו בציניות או באמת שואל. "מה אתה רוצה?" שאל. "אמרתי כבר. אני רוצה לדעת כמה פעמים כבר זיינת את הכוסית הזאת." אמר ניקו. על שפתיו נמתח חיוך גןעל נפש. "אל תדבר ככה ניקו, לדבר מכוער על בנות אף פעם לא משכיח קנאה". אמר קאי וגלגל עיניים. "סתום תפה ואל תייעץ לי על בנות יהומו". כעס ניקו. "אז מה אתה רוצה ממני? מה אתה שואל אותי על אלינור?" התפרץ קאי. "סתם, אמרתי נשב איתה קצת." הוא חייך ונדף ממנו רק חלאה. קאי התקרב אליו עוד יותר. "שומע, אם אתה רק תעז"...- הוא התחיל ולא השלים. ניקו השתחרר ממנו. "מה שתגיד אחי. לא תמיד תוכל לעצור אותי." אמר. הוא היה גדול וחזק עם שרירים, אבל קאי ידע שהכל תכלס רק מנופח ושהלב שלו רגיש.
קאי עשה מין תנועה חסרת עניין בידו והלך.
הפגישה הכי מוזרה שהייתה לו עם ניקו אי פעם. אבל הכי מפליא זה שהוא היה לבדו ללא חבריו העבריינים.
__________
למחרת בצהריים אלינור יצאה לעבודה וקאי נשאר עם בריאן. "קאי. אני לחוצה". אמרה לו והתיישבה בסלון. "מזתומרת?" שאל. "אני רוצה לטוס." היא אמרה והוא התחיל לענות, אבל היא קטעה אותו ואמרה:"קאי, לא אכפת לי! אני רוצה לטוס ולא משנה לי אם אתה מצטרף אליי או לא, קיבלנו שני כרטיסים ואחד על שמי, אז אני טסה! אני רוצה לפגוש את אימא ולדבר איתה ולהבין הכל!" היא קראה. הוא גלגל עיניים. "רק אמרתי שגם אני. אני מסכים איתך. אני רוצה לטוס." הוא אמר. היא חייכה. "זה עוד... שלושה ימים". אמרה לו. "כן. צריך לעדכן את הבית ספר." השיב. "אני אדאג לזה". הוסיף.
בלילה קאי ישב על הכורסא בחצר ועישן סיגריה. הוא אהב לשבת שם בלילות ולחשוב, רק שהפעם זה לא הלך כי אלינור ניגשה אליו והתיישבה בכורסא לידו. "מתי תפסיק עם זה?" היא שאלה אחרי שישבו ככה כמה דקות. "מה?" שאל. היא לקחה את הסיגריה מפיו. "עם זה." הסבירה. הוא חטף את הסיגריה בחזרה. "אף פעם". אמר. "זה לא טוב". היא אמרה. "אני יודע". השיב. שוב עברו כמה דקות מבלי שאף אחד דיבר. "אתה יודע..." היא התחילה והוא הסתכל עליה. "אני..." היא הסמיקה. "כן גם אני". הוא חייך. עינייה נמסו ממראה פניו. הוא משך אותה אליו בכורסא וכרך סביבה את זרועותיו. "איך זכיתי בך אלינור". הוא מלמל. היא נישקה אותו. היה לה ריח מדהים. "אנחנו...טסים ביום חמישי, בריאן ואני. לניו יורק". אמר לה לפתע. "לאמא שלך?" שאלה והוא הנהן. "כמה זמן?" שאלה. "אני לא יודע, עד שנקנה כרטיסים חזרה". הוא הודה. והיא הביטה אל הקרקע. "מבטיח לא להגזים". הוא אמר וחייך. גם היא חייכה והוא נישק אותה. "תהנו". היא לחשה.
__________
הם התקדמו לבית הספר, בריאן עם בת' וקאי עם אלינור. כשנכנסו, בת' הלכה לכיוון הלוקרים ובריאן נכנסה לכיתה. "בוקר, בריאן". אמר לה ג'וני. בימים האחרונים הוא התחיל להצמד אליה, בקטע חמוד אבל מעיק. "בוקר טוב". השיבה והתיישבה במקום שלה, גוללת בטלפון. איאן שלח הודעה.
בוקר טוב ברי, פנויה היום? הוא כתב.
היא חייכה.
בוקר. אולי, למה? ענתה לו.
יהיה לי משעמם בואי נעשה משהו. כתב.
ממתי אתה פנוי ועוד משעמם לך? היא התפלאה.
מאז שביטלתי את הקמפיין שהיה אמור להיות לי בשבוע הקרוב. השיב.
אה. מעולה בשבילי. תבוא לבית שלי ונצא לאנשהו. היא כתבה לו, קיבלה את אישורו והניחה את המכשיר. קייטי התיישבה לידה. הן לא ממש דיברו מאז הבייביסיטר ההוא, כך שזה היה מוזר לבריאן אבל היא לא אמרה כלום.
יום הלימודים התנהל כרגיל עד לשיעור מתמטיקה. איאן שוב שלח הודעה.
אני מחוץ לבית שלך, נו איפה את. הוא כתב.
היא ווידיאה שהמורה לא מסתכל וענתה.
איאן יחתיכת דפוק אני בבית ספר. כתבה לו.
נו מההה טוב נו תבריזי. כתב לה והיא גלגלה עיניים.
פחחחחחח השיבה.
נו ברי באתי עד לכאן. הוא התחנן.
והיא נשמה עמוק, כיבתה את הטלפון והצביעה.
"כן בריאן?" שאל המורה.
"אני יכולה לצאת לאחות? אני קצת לא מרגישה טוב". אמרה לו בריאן.
המורה בחן אותה במשך דקה שלימה ואז נאנח. "בסדר". אמר לה, והיא לא בזבזה זמן, אספה את חפציה ויצאה, כמובן, לא לאחות, אלא ברחה דרך פרצה בשער האחורי שעשו שמיניסטים לשעבר.
היא ראתה את גבו של איאן וקפצה עליו. הוא צחק והיא חבטה בראשו בעזרת תיקה. "אתה אידיוט בגללך יעיפו אותי מבית ספר!" הכריזה. "מצויין ואז יהיה לנו יותר זמן!" הוא צהל והיא ירדה מגבו ושניהם נכנסו לבית.
איאן צנח על מיטתה בפישוק איברים והביט מעלה. "מה זה איפה אני?" הוא שאל, ובאמת, הפוסטרים ומיליון התמונות שלו שהיו לבריאן בחדר נעלמו. פתאום ראו את הצבע הלבן של הקירות. "כן, אני עדיין אוהבת את המוזיקה שלך אבל חשבתי שעכשיו כשאנחנו חברים, זה מוזר שכל החדר שלי יהיה מלא בך". הודתה והוא צחק. "דווקא אהבתי את זה". הוא קרץ לה והיא דחפה אותו.
"טוב יאללה לאן יוצאים היום?" שאל.
"לא יודעת, מה בא לך?" בריאן השיבה.
"בואי נלך לאולפן שלי. הוא אמור להיות ריק היום". הציע איאן.
"אולפן? למה?" היא התבלבלה.
"אני רוצה להשמיע לך משהו". אמר בסתמיות.
היא חייכה. "טוב". השיבה.
הם נסעו ברכב הפשוט של איאן, שחור גם בחלונות ככה שאף אחד לא ראה שאיאן הוא הנהג ולא הפריעו להם מעריצים.
איאן פתח את דלת האולפן ופינה לבריאן מקום להכנס. "ליידיז פירסט". אמר לה בציניות.
והיא צחקה ונכנסה.
איאן התיישב בכיסא ליד המון מכשירים ומחשבים וכל מיני כלי נגינה. "טוב, זה קצת מביך.. אבל עד עכשיו כתבתי שירים רק בעזרת עוד חבר'ה בסוכנות שלי, והפעם כתבתי משהו לבד ועוד לא השמעתי להם, אז..." הוא התחיל. היא חייכה אליו. "פשוט תתחיל". אמרה לו. הוא הפעיל במחשב את הלחן והוסיף לזה כשניגן במציאות בגיטרה. ו... הוא התחיל לשיר בקול עדין.
"מתי שהיא אמרה לי זה נגמר..." הוא שר והיא הביטה בו.
"ידעתי שבשבילי זה לא נעצר...-" בריאן הסתכלה עליו והרגישה אודם בלחייה. עייניה נצצו והוא היה כל כך מרוכז בשיר, כאילו הזמן נעצר ורק השיר מתנגן.
"היא לי עוד הייתה, אסורה, אבל בלב שלי הייתה ההרגשה.."- הוא נעצר לרגע והביט בה.
"שמשהו בעולם, אולי יכול להיות מושלם,
ואולי הפעם אזכה בליבה,
אבל נזכרתי איך הלב שלי מונשם,
אומרים לי זה לא יקרה אף פעם..." המנגינה המשיכה ללא קולו, ובריאן נפעמה. היא הסתכלה בבחור הזה, היפה, המצחיק, הרגיש.. שביקש ממנה לשמוע שיר שלו... והיא פשוט לא הבינה מה היא מרגישה. משום מה השיר היה מרגש.
"וכשראיתי אותה... בפעם האחרונה, קני עצר מנשימה... היא ישבה לה שם עם אחר.. מוכר וקרוב, הלוואי והייתי משקר..." והוא פרט על הגיטרה פעם אחרונה ונגמר השיר. הוא הביט בה. "מה אומרת?" חייך. היא לא ענתה מהר והשתדלה שדמעות הרגש לא יברחו לה. "זה היה מדהים". אמרה לבסוף, והחיוך שקיבלה ממנו הזכיר לה כמה הוא כוכב.
הם בילו עוד קצת אחר כך ובערב הוא החזיר אותה הביתה.
היה בניהם משהו. היא הרגישה את זה.
בריאן יכלה להשבע שהיה משהו באווירה שבניהם שערער לה את המחשבה על ה'סטטוס' שלהם. לובלי באה אליה והיא ליטפה אותה ונאנחה. היא אפילו לא ידעה מה קורה בינה לבין ארתור אז עכשיו הבן שלו?
קאי הופיע מחדרו.
"הי ברי, עם מי היית?" שאל.
"איאן". השיבה.
"אה." הוא אמר באיטיות.
"תגידי... זה לא מוזר לו שאתם ככה כשהיה משהו בינך לבין אבא שלו?" הוא שאל.
"זה כן, אבל כבר עברנו את השלב הזה. דיברנו בנינו והכל בסדר". היא ענתה לו בכנות והוא משך בכתפיו.
ביום שלישי בבוקר, קאי התארגן כרגיל ללימודים וכשיצא מהחדר התפלא שבריאן ישבה בסלון עם הטלפון שלה, ולבשה טופ שחור וחצאית קטנה תואמת, ולא את מדי בית הספר הרגילים.
"כן, מה.. גברת צעירה?" ביקש הסבר.
בריאן הסתכלה עליו. "אני לא הולכת היום לבית הספר." אמרה לו. "פחחחחח, את לא נראית לי חולה. בחלומות שלך." הוא גיחך. היא התקרבה אליו והשתדלה שמבטה יהיה מתחנן ככל האפשר.
"נו קאי.. זה היום האחרון לפני הטיסה ואני רוצה לבלות קצת עם איאן". אמרה.
"ממש התחברתם אה?" הוא צחק.
אלינור יצאה מהחדר של בריאן, מוכנה ללימודים. היא ישנה אצלהם כל יום מאז שבאה בפעם הראשונה.
בריאן החליטה להשתמש בזה.
"נו... תבריזו גם אתם ותוכלו להיות יחד כל היום... כי מחר אין זמן הטיסה בחמש לפנות בוקר." היא אמרה והסתכלה בעיקר על אלינור כדי שתשכנע את קאי.
ו..זה עבד.
"האמת שזה רעיון נחמד". אמרה אלינור וקרצה לקאי. קאי נאנח. "בסדררר". אמר. "יש". צהלה בריאן והתנפלה עליו בחיבוק. "טוב טוב לא צריך להגזים". הוא גלגל עיניים. "אז תקשיבו.. איאן יבוא לכאן בערך עוד שעה.. תמצאו לכם לאן ללכת". הודיעה להם בריאן, והם נכנסו חזרה לחדרים להחליף בגדים.
__________
"טוב, מה אז לאן?" שאלה אלינור את קאי כשיצאו מהבית ונכנסו לרכב של קאי. "זורם לך באולינג ככה?" הציע קאי ואלינור הסכימה.
"מסלול 4 הוא שלכם". אמר להם הבחור שעמד מאחורי הדלפק במועדון הבאולינג אחרי שקאי שילם לו בעבור שניהם.
אלינור שילבה את ידה בידו, הוא חייך אליה ושניהם התקדמו למסלול.
אלינור הביטה על הטלוויזיה התלויה למעלה שהציגה את המשחק. "אני ראשונה". היא הצביעה על הטלוויזיה שקאי יראה ולקחה כדור.
"את ראשונה". אישר.
אלינור זרקה את הכדור ו... פגעה בארבעה מהחיילים. היא הסתובבה לקאי. "שום מילה!" אמרה, והוא צחק. הם בילו ככה עוד כמה שעות, ואפילו קנו עוד מסלול כי רצו לשחק שוב.
בתורה האחרון של אלינור באחד המשחקים, כשהתכוננה לזריקת הכדור, הרגישה זרועות מחבקות את גבה. זה נעם לה. היא עטפה את הזרועות בידיה והסתובבה אליו. הכדור נפל מידיה, התגלגל על חצי מסלול ופספס את החיילים.
"וזה אומר... שהמנצח הוא.. אני, כמובן". אמר קאי בשביעות רצון והצביע על הטלוויזיה שהציגה את התוצאה.
"הי! דפוק זה רק כי הסחת את דעתי!" קראה אלינור. "אה כן?" הוא צחק והתקרב אליה. "כן!" היא השיבה בתוקף. אבל היא צחקה. וחיבקה אותו. הוא נישק אותה. "אני עדיין המנצח". אמר בחיוך. "רמאי". השיבה ונישקה אותו עוד קצת.
"הי אתם שם! זוג צלופחים!" קרא אליהם מישהו מרחוק. הם התנתקו. "אולי תעזרו לי פה עם זה?' ביקש בצעקה. קולו נשמע מחוץ והוא אחז על כתפו כמה שולחנות מתקפלים כבדים. "ג'יימס!!" קראה אלינור. הבחור הציץ מתחת לשולחנות והסתכל עליה. "סליחה אני בלי משקפיים.." אמר. "אלינור!" אמרה אלינור. "אלינור!!' אמר ג'יימס. "טוב בואו קודם לעזור לי!" צעק ג'יימס והם מיהרו אליו ולקחו כמה שולחנות בעצמם. אחרי שהקשיבו להוראותיו והניחו סוף סוף את השולחנות במחסן, התיישבו על הספות ליד המסלולים. "אז מה אתה עושה פה?" שאלה אלינור. "אני עובד כאן." השיב ג'יימס. "ואני מניח שאתם באתם לבלות יחד". הוסיף. "נכון". אמר קאי במהירות. אבל הם בכל זאת המשיכו לדבר ביניהם, ומשום מה קאי לא אהב את זה.
____________
איאן ובריאן היו שרועים על הספות. "משעמם". אמרה בריאן. "כן". השיב איאן. "אבל אם זה משעמם יחד איתך, אז לא אכפת לי". הוסיף איאן, ובריאן לא ידעה למה, אבל לחייה האדימו. "דיי תמשיך". היא צחקה. "טוב מה עושים?" שאל איאן לבסוף.
"בואי נלך לסרט." הציע. "זורמת לכל מקום שהוא לא בית". הסכימה בריאן. "איזה ז'אנר את אוהבת?" שאל, וכשבאה לענות, עצר אותה. "יודעת מה, לא משנה, בואי נלך לשם ונראה איזה סרט מוקרן כרגע, ונכנס אליו, לא משנה איזה ז'אנר הוא. מה אומרת?" הוא הציע בחיוך והתרומם מהספה. "סגור." חייכה בריאן, ובזמן שהוא נעל נעליים והיא סידרה את שיערה, "אבל אם זה יוצא אימה, אתה קונה לי פופקורן". אמרה לו. "למה, את מפחדת?" הקניט אותה. "שתוק." השיבה אבל חייכה. "סגור. פופקורן עליי". ענה לה והם נסעו. כשהגיעו התפלאו לראות שהכל מלא באנשים. בד"כ לא היו כל כך הרבה. "סליחה? מה הסרט הכי קרוב שיוקרן עכשיו?" פנה איאן אל הבחורה המוכרת. "איאן צ'ייס!" קראה, והוא חייך את חיוכו המקסים. "זה פסטיבל האימה היום". אמר לו אחד המוכרים הנוספים שהיו שם, כי המוכרות היו עסוקות בלהצטלם עם איאן. "לכן יש כל כך הרבה אנשים עכשיו?" תהה איאן והמוכר אישר. איאן הביט בבריאן וקרץ. "נו אוף". התאכזבה בריאן. "מה האכזבה, פופקורן עליי, לא?" הוא חייך. "לאא הכל עלינוווו גם הכרטיסיםם". אמרה המוכרת בחיוך שיכור מהתלהבות. איאן חייך מאוזן לאוזן. "למה הסכמת לא לשלם?" שאלה בריאן כשהתמקמו באולם והתחילו פרסומות. איאן חייך, והיא השתדלה שלא לשים לב שהחיוך שלו מושלם, "נותנים לך, תיקח". השיב לה ומשך בכתפיו. היא גלגלה עיניים.
הסרט התחיל, כבר בסצנה מפחידה: שני בחורים שרדפו אחרי ילד עם אקדחים. בריאן עצמה את עינייה. היא שנאה סרטי אימה.
איאן אחז בידה. "אפילו עוד לא התחיל הסרט". הוא צחק והמשיך לצפות. בריאן בהתה בידיהם השלובות והרגישה את החום עולה בפניה. ליבה עשה מין סלטה באוויר.
בהמשך הסרט, הם כבר טחנו את כל החטיפים שהביאו להם. בריאן הסתכלה בידיו של איאן נדחפות לדלי הפופקורן ומתקרבות לפיו. איך לעזאזל האצבעות שלו לא שומניות? תהתה. היא כבר בקושי התרכזה בסרט, ובכל פעם שהסתכלה, התפשט בה הפחד. היא כל כך רצתה שאיאן יחזיק בידה שוב, אבל בחיים לא הייתה מודה בזה.
מידי פעם איאן השמיע תגובות לסצנות בסרט, כמו "איזה מטומטם, הוא יהרוג אותך!" אבל הפעם, בסרט הופיעה חשפנית והיא וגיבור הסרט התחילו להתנשק. "איזה דוחה! יש לך אישה!" קרא איאן. "נשבעת שהתגובות שלך זה סרט בפני עצמו". אמרה בריאן. הוא הביט בה. "את בסדר? הסרט ממש נוראי?" שאל. "כן, די נוראי, אבל אני אשרוד." השיבה. פתאום הוא אחז בידה. ליבה חזר על הסלטה שעשה קודם. "בואי, אנחנו יוצאים". הודיע איאן. "מה? למה?" התבלבלה בריאן. "כי את לא נהנית". הסביר איאן ומשך אותה איתו (ועם החטיפים) החוצה.
היא נפעמה.
_____________
קאי ואלינור נכנסו לבית קפה ליד הבית בערב. "מה יש לך?" שאלה אותו אלינור אחרי שההזמנה שלהם הגיעה. "שום דבר". השיב. "נו". היא ביקשה. "כלום, רק שאני לא מבין מי היה הג'יימס ההוא". השיב קאי. להפתעתו, היא צחקה. "ממנו אתה דואג?" שאלה. "תקשיב, הוא רק ידיד מבית הספר הקודם שלי, אנחנו בקושי בקשר, אין לך מה לדאוג." אמרה. הם אכלו את המנה שלהם וקאי שילם, ואז אלינור אמרה: "וחוץ מזה, רק אותך אני אוהבת". הוא חייך אליה והיא כרכה את זרועותיה סביבו.
"בוא רגע לשירותים אני צריכה לסדר את השיער". היא ביקשה. "אני לא מבין מה יש לסדר, הכל מושלם כרגיל". הוא אמר אבל בכל זאת הלך בעקבותיה. "אתה חמוד". היא צחקה והביטה במראה. היא שלחה את ידה אל שיערה והרטיבה אותו עם קצת מים מהברז. הוא הציץ במראה לידה והיא הסתכלה על בבואתו. "אתה יודע שאתה הבחור הכי יפה בעולם?" היא חייכה והסתובבה אליו. הוא נישק אותה. "נו." היא אמרה. "תגיד לי שגם אני יפה". היא גלגלה עיניים לבורותו ונישקה אותו שוב. שפתיו היו רכות ורטובות. "גם את יפה". הוא אמר, והיא שוב גלגלה עיניים. הוא חיבק אותה ואימץ אותה קרוב אליו. אצבעותיה עברו בשיערו וגרמו לו לצמרמורת נעימה. היה לה ריח נשי כזה, שגרם לו להצמיד את פניו לצאוורה. היא הרימה את ראשה לאחור ונאנקה כששפתיו תפסו את עורה ומצצו אותו. היא התיישבה על שיש הכיור מול המראה וליטפה את גבו בידיה. הוא הרים אליה את ראשו והצמיד לשפתייה נשיקה ממושכת וטובה. שפתיה מצצו את שפתיו בכוח אך רוך, וזה היה לו נעים. לפתע היא התנתקה ממנו והסתכלה על עינייו במבט חודר. הוא הבין, והנהן. ואז הם התחילו להתנשק בתשוקה, במהירות, באהבה. הוא הרגיש את ידיה מטיילות מתחת לחולצתו ולבסוף מורידות אותה מעליו. היא רכנה אל חזהו החשוף והמקועקע והתחילה לעבור עליו בנשיקות קטנות. הוא נאנח ונשך את שפתיו. גם החולצה שלה כבר לא הייתה עליה, והיא לקחה את ידו והניחה אותה על בטנה התחתונה. הוא ליטף אותה. גם המכנס שלו ירד, איכשהו הוא לא שם לב. הוא המשיך לנשק לשפתיה בנחישות. היא שוב הזיזה את ידו לעבר החצאית הקצרה שלה. הוא הוריד לה אותה וליטף את ירכייה קרוב לאיבר מינה והיא נאנקה בהנאה ונישקה אותו. היד שלה התקרבה לאיברו וליטפה אותו והוא כמעט צעק. "אני אוהבת אותך קאי". אמרה לו בין גניחותיה. ידיה טיילו אל סוגר החזייה שלה, אבל לפתע הוא נעצר. "רגע". אמר. אמילי הופיעה מולו והסתכלה בו. והוא לא ידע מה לעשות. כמעט והתחיל להשתגע. "מה קרה?" שאלה אלינור. היא נלחצה כשהתחיל להתלבש. "אני לא יכול". הוא אמר והשתדל לדבר בקול שקול והגיוני. "מה?" היא לא הבינה. הוא כבר היה לבוש לגמרי ושטף את פניו בכיור. "אני פשוט לא יכול. וגם את לא, זה לא יעבוד". אמר קאי. אלינור לבשה את החצאית שלה. "מה זאת אומרת?" היא נבהלה. "שאני לא יכול לשכב איתך." אמר. "לא יכול או לא רוצה?" היא שאלה ועינייה שרפו מדמעות. "שניהם". הוא לחש. "אבל אני אוהבת אותך!" היא קראה. "הכי בעולם!" הוסיפה ולבשה את החולצה.
"גם אני אוהב אותך". הוא אמר, אבל היא רק התחילה לבכות. "אבל לא הכי בעולם?" היא שאלה וקולה רעד. הוא שתק. "דיי! נמאס לי כבר! כל הזמן האמילי הזאת צצה! למה היא הכל יותר ממני?" קראה אלינור, הדמעות זולגות על פניה ומורחות את המסקרה שלה בחופשיות.
"מתי תתבגר? היא מתה, קאי! מתה! מתי תחיה כבר את החיים שלך? אנשים מתים הם מתים! היא לא תחזור! היא לא תכעס עליך, אם זה העניין!" היא צעקה. קאי בהה בה. "את תתחרטי שאת אמרת את זה עכשיו". אמר. "זה נגמר!"