אהבה לרוח/Love For A Ghost

פרק 18- מרגיש קרוע בבלאגן.

(בתמונה למעלה, קאי שוב כי התחשק לי)
פרק 18
בבוקר היום העשרים לביקורם של קאי ובריאן אצל וויקטוריה תפס ג'ונאס את קאי לשיחה. "מה יש לה?" שאל והחווה לכיוון חדרה של בריאן. "מאז שיצאתם למסיבה ההיא היא לא יוצאת מהחדר." אמר. קאי הביט בו. "זה לא עניינך." אמר לו. "קאירייל, זה-" החל לומר אך נקטע. "השם הוא קאי." סינן קאי וגלגל את עיניו. "קאי, סליחה. בכל אופן, התכוונתי לומר שאלו כבר שלושה ימים וזה מתחיל מאוד להדאיג את אימא שלך." אמר ג'ונאס. "אל תקרא לה בכינוי הזה כי הוא שקרי, וכן, בריאן יכולה לדאוג לעצמה. הכל בסדר." השיב לו קאי. "ובכל זאת...-" התחיל ג'ונאס לומר אך צלצול הטלפון של קאי קטע אותו לשמחתו של קאי שפנה הצידה לענות. "טוב, אנחנו יוצאים" קרא ג'ונאס מאחוריו.

"הלו?" שאל.
"אני מדבר עם קאי אוסטין?" שאל הקול מבעד לטלפון.
"אכן." השיב קאי.
"קאי, זה איאן. מה קורה?"
"טוב. מה רצית?" שאל קאי.
"לברר מה קרה עם בריאן. היא לא עונה לי. אני דואג. קרה משהו או שהיא כועסת עליי?" שאל איאן בקול מודאג מעט.
"היא אממממ, לא עונה לך?" התפלא קאי. זה כבר מוגזם. שברי לא תענה לאיאן? כנראה שהיא ממש עצובה בדרגת הכיבוי טלפון.
"שמע, היא ממש לא כועסת עליך, אני אפילו מאמין שהיא ממש צריכה אותך במצב הזה." אמר קאי.
"מה? איזה מצב? מה קרה?" שאל איאן.
"אני לא יכול לפרט יותר מידי." ענה קאי ותופף על ירכו באצבעותיו בעצבנות.
"אני מגיע לניו יורק. תודה, אח." הודיע איאן וניתק.
_______________
"בריאן." דפק קאי על דלת החדר. "את סובלת. אנחנו חייבים ללכת מכאן." אמר לה. "אני עדיין לא מדברת איתך!" הכריזה מאחורי הדלת. הוא נאנח.
"ברי, גם אני כאן. לשם שינוי אני חושבת שהוא צודק." אמרה נדיה ברכות. "אני לא הולכת מכאן עד שנקבל את כל התשובות!" הודיעה בריאן. "אבל את גם ככה לא עושה כלום כדי שנקבל אותן, אז מה הטעם פשוט לחכות??" קרא קאי בייאוש. לא הגיעה התשובה ממנה. אולי כי היא לא מסכימה לדבר איתו.
"בסדר גמור. אז זה קורה עוד היום." החליטה נדיה. "מה זאת אומרת?" שאל קאי. "היום אתם מקבלים את כל התשובות שחיפשתם." הסבירה. "ההורים שלי מגיעים היום בלילה הביתה עם צלמים ועם עיתונאים וכזה לעשות איזשהו שעה בחיי מפורסמים וכזה והבטחתי להם שלא נהיה כאן כשיגיעו כדי שיוכלו לצלם. אז אנחנו נחכה להם כאן כשיגיעו ונכריח אותם לספר את הכל." אמרה נדיה. "באמת תעשי את זה להורייך?" שאל קאי. "אני קוראת לזה פשוט להוציא אמת לאור. אין בזה שום דבר רע." השיבה נדיה. בריאן פתאום פתחה את דלת חדרה וקאי ונדיה שנשענו עליה, נפלו. עכשיו יש על מה לדבר.
____________
הם חיכו להם בסלון. יושבים דרוכים. אף אחד מהם לא הוציא הגה מהפה במשך כמה שעות. הבית היה מבולגן, לא בכוונה, ואף אחד לא טרח לסדר.
ואז סופסוף הקולות נשמעו מחוץ לדלת. "ברוכים הבאים לסיור הפרטיות של צמד המפורסמים ויקטוריה וג'ונאס . מה אומרים, ויקטוריה, ג'ונאס?" קול שכנראה היה שייך למנחה של התוכנית נשמע מחוץ לדלת מלווה ברחש של תזוזות אנשים. "טוב, תודה על האירוח בתוכנית...-" אמרה ויקטוריה. קאי, נדיה ובריאן זקפו את אוזניהם בדריכות מתוך הבית. "כאן ניתן לראות את חצר הבית, הבריכה...." סיפרה ויקטוריה אבל את שלושת הילדים זה לא ממש עניין.
לאחר כעשר דקות שבהן הקולות התרחקו, הם שבו וחזרו ליד הדלת. "ועכשיו, נכנס אל הבית." אמר ג'ונאס והמפתח קרקש בתוך המנעול. קאי, נדיה ובריאן נעמדו. "טוב, אז זה הבי-..." התחיל קול לומר ואז היו מבטים. ויקטוריה וג'ונאס עמדו בפתח נועצים את המבט הקשה שלהם בילדים, מלווים בכעשרה אנשי צוות שעמדו עם המצלמות והפיות שלהם נפערו. "אנחנו רוצים לדעת הכל." הכריז קאי. "ויקטוריה, מי אלו?" שאל אחד הצלמים.
ויקטוריה לא ענתה. "גונאס?" שאלו עוד צלמים בתקווה.
"הורידו את המצלמות." ציוה ג'ונאס בחדות ובקול קר. אך למרבה הפלא, אף אחד לא עשה כמצוותו.
ויקטוריה צנחה על הספה ונראה היה שהעולם מתערפל סביבה. "אנחנו יודעים שאתם לא מספרים לנו הכל". אמר קאי וגרונו מעט נחנק.
"הורידו את המצלמות!!" קרא ג'ונאס. עדיין אף אחד לא עשה כבקשתו.
"בני נוער נראו בביתם של צמד המפורסמים. נראה שיש בניהם הכרות. האם פולשים? האם מכרים? האם בני משפחה? מייד נגלה. עקבו אחרינו." אמר אחד המנחים למצלמה.
ויקטוריה נעשתה לבנה מחרדה. היא לקחה את בקבוק הוודקה החזק שנותר על השולחן והחלה ללגום בדבקות. "עזבי את זה". ביקש ג'ונאס בחדות, אך היא כלא שומעת.

קאי רעד מעצבים. וורידיו התנפחו ואגרופיו נקמצו. "פשוט ספרי את האמת." אמר בקול רם לכיוונה של ויקטוריה.

הבית נעשה רועש ומבולגן.
דמות שקופה הגיעה בחגיגיות מיותרת. "אמילי." לחש קאי כשאף אחד לא שמע. עבר זמן מאז ראה אותה בפעם האחרונה. כאב הראש הרגיל שבא איתה הופיע גם הפעם בדיוק בתזמון הלא נכון. ליבו געש מכמה שהתגעגע אליה. והיא נעה לכיוון הפרוזדור בלי להעיף את מבטה אליו. וזה פגע בו כמו חץ בלב הרבה יותר משהתכוון. "אמילי!" הוא קרא אחריה בקול גבוה יותר. בריאן שלחה בו מבט. טעות. הוא הביט בבריאן, ושוב הביט באמילי המתרחקת, ובויקטוריה המשתכרת לאיטה, ובמצלמות השלופות לכיוונו, והיה קרוע. הרגיש קרוע בין הכל.
עינייה של אחותו דמעו. "בבקשה". התחננה לפניו. אבל זה היה חסר שליטה לנגד עיניו. הכל התערפל, העולם הסתובב לו, הוא כבר לא שמע את צעקותיו הכועסות של ג'ונאס, כבר לא שמע את יבבותיה של אימו השיכורה, כבר לא שמע את קריאותיהם המבולבלים של אנשי צוות התוכנית, ובקושי שמע את מוחו שציווה אותו להשאר.
ראשו בער מכאבים והוא הרגיש את כל גופו בכוננות לריצה אחרי אהובתו. ליבו פעם בקצב מהיר מאוד כשהביט בפעם האחרונה באחיותיו, ורץ אל הפרוזדור.

____________
אהלן, פעם ראשונה שאני כותבת הערה שלי באחד הפרקים, אז ברוכה הבאה אני:)
יודעת שהפרק הזה קצר אבל זה כדי שיהיה מתח לפרק הבא סואוווו:)♥️