WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

פְּרוֹלוֹג

לידיה
קרני השמש שרפו ונישקו את פני מבעד לחלון.
היום זה הוא יומי הראשון בעבודתי החדשה,חשש והתרגשות מלאו את גופי,התלבשתי,התאפרתי,וסידרתי את השיער,הסתכלתי במראה וראיתי כמה יפה אני,אני אישה יפה ואני יודעת את זה.
לקחתי את המפתחות שלי,ויצאתי לדרכי,קרני השמש ברכו את פני,הרגשה שקצת העלתה חיוך על פני,השעה הייתה 7 בבוקר אז הציפורים עוד מצייצות,אנשים יוצאים לריצה,והאוויר הצח חקר את גופי,אחרי נסיעה מטופשת ברכבת התחתית,הגעתי אל בניין משרדי גדול ורחב ידיים,ואף מפואר,נכנסתי אל המשרד,נעלי העקב שלי נוקשות על הרצפה,ואני מגיעה אל הדלפק.
״היי,יש לי ראיון עבודה ל8:45 עם ריקה,מניהול משאבי אנוש״ אמרתי בחיוך רעוע,אך עדיין מזמין,הגבר שעמד מולי הוא גבר בשנות ה20 המאוחרות לחיו,עיניו הכחולות בוהות בי,כמעט בוחנות אותי,ולפתע הוא פותח את פיו.
״ריקה? היא כבר תגיע אליך,בינתיים תשבי לך שם,בפינת המתנה שם״ הוא אומר בקרירות,כמעט ללא רגש,ומצביע על מקום ישיבה עם ספות אדמדמות.
הודתי לו והתיישבתי,בזמן שהתיישבתי עיניי התנפנפו מצד אל צד,בוחנת את מקום העבודה,כה יוקרתי,ומקושט בטוב טעם,מקום עבודה שלעולם לא אתנגד לעבוד בו עם העיצוב היפיפה הזה.
סיימון
שמי סיימון,סיימון בייקר,אני בן 31,ואני עובד בחברת מיינדשרס או,ובכן,יותר מעובד,אני בעל החברה הזו.
עיני סורקות את השטח לאחר שמיינתי מליון ואחת דוחות שאינני סומך עליהם עם אף אחד.
״מי זאת? מי זאת האישה היפיפה הזאת?״ אני אומר,עיני החומות-שחרחרות,שופטות אותה,שופטות את קימוריה הסקסים,את שפתיה המלאות,את שערה הארוך והחום,את עיני השועל היפיפיות האלה,בצבע חום דבש,שמעוטרות בריסים ארוכים ויפים,את עורה השזוף,אוי העור השזוף הזה,אם רק יכולתי
להישאר פורמלי,ורק להסתכל,לא אחרת מזה.
אני סקרן לגביה,אני רוצה לדעת עוד עליה.
ואינני יכול שלא להמשך אליה.
לידיה
״לידיה? לידיה מרסיליו?״ קול נשי קרא בשמי,הרמתי את ראשי מן המכשיר הסלולרי לראות את האדם,ומולי עמדה פיגורה של אישה בשנות ה40 המקודמות לחייה,היא חייכה אליי בחיוך אמיתי וחם,וחייכתי בחזרה.
״כן,זאת אני״
״נעים מאוד,שמי הוא ריקה,מאמינה שכבר שמעת את השם הזה היום״ היא התבדחה,וצחקקתי.
״בואי אחרי״ היא אמרה,וסימנה לי עם ידה לבוא,קמתי מן הספה והתקדמתי אל כיוונה,ויחדיו עלינו במעלית אל הקומה השלישית,לאחר שהנחנו את רגלינו בקומה השלישית,היא פתחה את פיה.
״אז לידיה״ היא אמרה,וסובבתי את ראשי במהרה אליה,מסתכלת אל כיוונה,עיניה האפורות נעלו מבט עם שלי,ריקה הייתה מעט גבוהה,אולי בסביבות ה1.76,גובה יפיפה ואלגנטי לאישה בעיני ״ברוכה הבאים לחברה שלנו לידיה,אני בטוחה שתשתלבי כאן מצוין,אך קודם תצטרכי לעבור ראיון עבודה,כפי שאת יודעת,אז בואי קודם כל ניכנס אל חדר,על מנת שאראיין אותך״ היא אמרה,והחלה לחפש בתיקה את המפתחות לאותו חדר,אך בינתיים,עיני זזו וסיירו בתוך החלל,אך שלפתע,נעלתי מבט עם מישהו,נדמה כבר שהוא תצפת עלי.
הוא היה גבוה,סביבות 1.96,ועיניו החומות,כמעט שחורות,סרקו את גופי,הוא פרע מעט עם ידו את שיערו,בצבע הבלונדיני-שטני,הוא היה לבוש בטוב טעם ואלגנטיות,והייתה לו צלקת קטנטנה נחה לה על צד ימין של שפתיו,מה שמוסיף למראה המסוקס שלו מעט,אך עדיין,הרגשתי לו בנוח,וסובבתי את גבי אליו,הסתכלתי על ריקה במבט מודאג.
״ריקה״ לחשתי לה,היא הסתכלה עליי בבלבול,והכניסה את המפתחות אל חור המנעול,פותחת את הדלת ומסמנת לי להיכנס,נכנסתי,אך עדיין הרגשתי את עיניו בוחנות את גופי.
פתחתי את פי,״הבחור בחוץ,הבלונדיני,מי זה?״ אמרתי בטון מודאג.
״סיימון בייקר.״
״מנכ״ל החברה שלנו,מפתיע למדי שראית אותו האמת מתרוצץ כאן,הוא בדרך כלל קובר את עצמו בעבודה ולא יוצא מהמשרד שלו בכלל״ היא צחקקה,צחקקתי יחד איתה,ובעלתי את רוקי,מנסה להבין מה זאת הייתה הסיטואציה הזאת הרגע.