WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

𝟗

לידיה
הוא הוריד את נייר הדבק בעדינות מפי,נותן לי אפשרות לנשום.
״מרגיש יותר טוב,נכון?״
״אני ארגיש הרבה יותר טוב שאני אראה אותך נרקב בתא כלא,חתיכת נבלה״ לחשתי בתקיפות על טון קולי.
הוא צחקק.
״דיבורים גדולים עבור מישהי במצב כה חסר אונים כמוך ילדונת,את לא חושבת?״ הוא לעג.
״בבקשה.. אני מתחננת,לא צריך לערב משטרה אפילו,רק תעלם לי מהחיים״ הסתכלתי עליו בעיניים עייפות.
״אני חושב שזו בקשה גדולה מדי עבורי,לידיה״ הוא אמר.
״בבקשה אדוני,אתה לא רק פוגע בכבודי! אתה פוגע בכבוד של בן זוגי!״ שיקרתי.
עיניו נפערו מעט,כמעט כאילו הוא כועס.
״אל תכעס,תמיד אפשר לחזור אחורה ולהפסיק א-״
״לידיה״
זה נדמה כאילו נמאס לו מהבולשיט שלי.
הוא שאג בשקטות,קפצתי במקומי מעט.
הוא מישש את גשר אפו דרך המסכה עם אצבעותיו.
״את ממש לא במצב לשקר לי ילדונת,את ממש לא במצב הזה כרגע״
הוא ציין,טונו היה נשמע מאופק אך עדיין זעום.
לפתע הוא שוב השתעל,ושוב דם נח על ידו,בשלב הזה הוא כבר החליט לפשול את כפפותיו מן ידי,הוא נאנח אנחה.
״אני לא משקרת לך״
לחשתי יותר חלש מן החשש לעצבן אותו.
״יש לך חבר,ובכן,מה שמו לידיה?״ הוא שאל.
״נייל״ עניתי.
״נייל? אותו בחור שקרא לך כלבה פסיכוטית? אותו בחור שהיה לך למכר לקיום יחסים אף לא היה אף רגש רומנטי? הוא? לידיה?״ חיוך קטן נח מתחת למסכה,יכולתי לראות זאת.
הרגשתי את הבטן שלי מתקפלת,רציתי להיות בכל מקום אחר חוץ מכאן.
״חתיכת פסיכופת,תן לי ללכת,בבקשה״ לחשתי,הרגשתי שבדקות אחדות ליבי עומד לצאת מהפה שלי.
״אני חושש שזה לא יקרה,לידיה״ הוא אמר.
״בבקשה,כל דבר״ אמרתי.
״כל דבר?״ הוא שאל,וליטף את הירך שלי.
״כן,כל דבר״ בלעתי את רוקי.
״אולי אגע בך?״ הוא שאל.
בחילה נפרעת במעלה גרוני.
עיני נפערו,ישבתי שם בדממה למה שהרגיש כמו נצח.
״לא... אני לא אעשה לך את זה״ הוא מחייך חיוך סדיסטי.
נאנחתי אנחת רווחה.
אני מרגישה כה מלוכלכת,והוא אפילו לא נגע בי.
ההשפלה,הבושה,אופפת את החדר.