WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

𝟏𝟏

לידיה
הורי.
עבר זמן מה מאז שנוצר קשר איתם.
ברגע שהוא שלף את הקלף הזה,סיפר לי מידע על הורי,הרגשתי כה חשופה.
לאחר גירושי הורי לא הרגשתי שייכת בין אף אחד מן הצדדים,אבי הוא טמבל חסר כל צלם אנוש אשר אכפת לו אך ורק מן עצמו,ואמי אינה כשירה לתפקד כאם.
יום אחד בהיר פשוט עזבתי.
זה היה לאחר סיום הלימודים שלי בבית הספר התיכון.
ארזתי את חפציי,כל מה שיכולתי לקחת בתיק גב ומזוודת טרולי קטנה.
כסף היה במועט מן עבודתי כנערה.
אי אפשר באמת להגיד שיצאתי מן הבית חסרת כל,יש אנשים שמתחילים את החיים שלי חסרי כל,כה חסרי אונים.
לקחתי כרטיס אחד לכיוון אחד לעיר במרחק 9 שעות מן עיר ילדותי.
הכרתי את אדיסון בעבודה הראשונה שלי שם,ומשם הכל היסטוריה.
הורי ניסו ליצור איתי קשר,אך דבר זה רק דעך עם השנים.
סיימון
״אדון בייקר,יש 3 עובדים שלא יגיעו דבון לייק ממחלקת פרס-״
״מישהו ממחלקת כספים?״ אני קוטע אותה ושואל.
״כ-כן.. לידיה מרסיליו,אדוני,היא ביקשה חופש ל3 ימים לפחות,סיבה ספציפית?״ היא שאלה,נדמה שנרתעתה היא משאלתי.
״תחושת בטן״ גיחחתי.
״יש מחליפים עבורם?״ שאלתי.
״ובכן,עבור השניים האחרים כן,אך אין עבור לידיה..״ היא אמרה.
״רוז,אנא תוודאי שיהיה לגברת מרסיליו מחליף או מחליפה,אוקיי?״ אמרתי.
״כן אדוני כמובן! בנוסף,רציתי לשאול...״ היא אמרה,והרמתי את ראשי.
״מה קרה לקול שלך?״ היא שאלה בחשש.
חייכתי.
״לא משהו רציני רוז,אל דאגה״ אמרתי.
״אתה בטוח? זה נדמה שאימצת אותו יתר על המידה״ היא אמרה.
נאנחתי.
״רוז,לא קרה לך שקמת יום אחד עם קול צרוד?״ שאלתי
״כמובן שכן,פשוט נדמה לי שזה קצת יותר מאשר קול צ-״
״זה מעט חצוף להגיד דבר כזה לבוס שלך,לא? הגברת רוז לוויל?״ קטעתי את קולה,מרגיש לי שהיא מחטטת קצת יותר מדי במקומות שהיא לא אמורה לחטט. 
היא השפילה מבטה מטה.
״כמובן אדוני,אני מתנצלת״ היא מלמלה.
״לא קרה כלום ילדונת,המשך יום נעים״ בירכתי אותה.
היא יצאה ממשרדי,אם רק הייתה יודעת שאני במו ידי גרמתי לקולי להשמע כך,כל זאת עבורה,עבור לדבר איתה,גם אם זה יכאב לי,ישרוף את גרוני,זה היה שווה זאת.
״אני חתיכת פסיכופט״ מלמלתי לעצמי.
״אתה לא טועה בייקר״ קול מוכר מילא לחדרי.
״אלוהים אלכס,הבהלת אותי,לא שמעת על לדפוק?״ אמרתי.
הוא עמד בפתח הדלת,גבר שרירי,עיניים ירוקות,שיער חום כהה,ונמשים מנשקים את פרצופו,יחד עם זקן מסודר.
אלכס הוא אחד חברי הקרוב ביותר,אפשר להגיד,הוא איננו עובד תחת חסותי,הוא עובד בחברה אחרת בתפקיד שונה לגמרי.
״לשם מה באת?״ שאלתי.
״אסור לי לבוא להגיד שלום לחבר הכי טוב שלי?״ הוא שאל בסרקסטיות.
״אל תשתמש במושגים האלה אלכס,אנחנו כבר לא בני 20״ גלגלתי את עיני.
״אתה מעדיף בסטי?״ הוא שאל בסרקזם מוחלט.
״אני מעדיף צו הרחקה ממך״ עניתי לו באותה דרך.
״בחייך בייקר,מתי יצא לך לחוות את גיל 20? זה כאילו בגיל 11 הגעת לגיל המנטלי של 50 ונתקע שם!״ הוא אמר,גלגלתי את עיני.
״תסמוך עליי,שחוויתי את גיל 20,יותר מכל אדם אחר שתכיר,ואף נהנתי,בכל מקרה,למה באמת באת?״ עיני היו דבוקות אל מסך המחשב,אך אוזניי היו קשובות.
״הכרתי בחורה סיימון,היא יפיפה אמיתית״ הוא אמר,והראה לי תמונה דרך מסך הטלפון שלו.
שיער שטני,עיניים אפורות,אותן תווי פנים..
״מה השם שלה,אלכס?״ שאלתי.
״אדיסון,למה?״ הוא שאל.
ללא ספק,זאת היא,חברה של לידיה.
״אין סיבה אלכס,אני שמח עבורך״ אמרתי.
״מה איתך בייקר? אין לך מישהי בחיים? אתה יודע אתה כבר די זקן,הגיע הזמן למצוא מישהי״ הוא אמר בסרקזם.
״זקן? שנינו בני 31 אלכס,ואני לא רואה אותך מחזיק אישה וילדים בגיל הזה,אז מנין לך לשפוט?״ אמרתי.
הוא צחקק.
״אתה יודע.. היא אמרה לי שהיא תנסה לשכנע את חברה שלה לבוא גם,ואני אביא איתי גם מישהו,קוראים לה לידיה והי- למה אתה מסתכל עליי ככה?״ הוא שאל.
ברגע ששמעתי את שמה עיני עזבו את המחשב ועברו אך ורק אליו.
״לא משהו מיוחד,לידיה? אכפת לך להראות לי תמונה שלה?״
אלכס הרים את גבתו,והפנה אל כיווני את מסך הטלפון.
״תראה.. אותה לידיה שמדובר בה.. זאת אחת מן העובדות שלי,זה יהיה קצת מסובך.. לצאת איתה לדייט״ אמרתי,עמוק בליבי,אני רציתי זאת,יותר מכל,אבל אני חייב לשמור על קור רוחי.
״בייקר,אין לך ממה לדאוג,רק שהיא תהיה בעניין וזה בסדר״ הוא אמר.
נאנחתי.
״אוקיי... פשוט אל תעשה לי בושות,היא עובדת טובה,והדבר האחרון שחסר לי זה שתדפוק לי מערכת יחסים עם עובדת,אני עושה את זה עבורך אלכס״ אמרתי.
״סגור בייקר,אצלצל לאדיסון ברגע שאצא מן הבניין״ הוא אמר.