WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

𝟏𝟒

סיימון
אני מתבונן בה,היא יפיפיה מתמיד,אני לא מתכנן לעשות לה כלום,הפעם,כמו שהבטחתי,היא אישה,יפיפיה ואלגנטית,ואני עומד להתייחס אליה כמו לאחת.
עיני מפוקסות על פרצופה,על עיניה החומות,שפתיה הרכות,ושיערה הגולש,אני מקווה שאני לא נראה מוזר,אינני רוצה להבהיל אותה.
אני זז במושבי במקצת ומביט בעיניה,אני יכול לראות שאט אט היא מרגישה בנוח איתי,נופלת בין קורי העכביש שלי.
״יש מקום שאת אוהבת״ אני שואל.
״יש כמה״ היא עונה.
״אני נהנת להיות במקומות פסטורליים... הרים,מדבר,אנחנו נוכל לנסוע לשם לראות את השקיעה אולי...״ היא אומרת,אני יכול שהיא קצת מבוישת,אני מוצא את זה כה חמוד.
״אמור להיות באזור קרוב פסגות הרים מדבריות לפי מה שידוע לי,זה נשמע מקובל עבורך? נוכל לראות משם את השקיעה ולדבר,נדמה לי שאת צריכה את זה יותר מתמיד כרגע״ אני אומר.
היא השתנקה כתגובה,היא יודעת שאני צודק,היא פתחה את פיה ואמרה.
״כן,זה יהיה נהדר״
כמה אירוני,מהפחד להיות בקרבתי,לפתע היא סומכת עליי,חשוב שתהיה לה המון סמכות באדם כאשר היא מציעה לו לנסוע למקום מבודד ולדבר.
אני משנה כיוון אל עבר המקום ההוא,אני מקווה שאמצא אותו כי חלפתי על ידו פעמים אחדות,כאשר אני נוסע אני קולט מפינת עיני שהיא בוהה בי,יותר נכון,בשפתיי.
״סיימון,מה הסיפור של הצלקת הזו על שפתיך?״ היא שואלת.
״היא עד כדי כך נראית לעין?״ אני שאלתי בהומור.
״לא! כמובן שלא״ היא ענתה בלחץ.
אני בולע את רוקי.
״ובכן,קיבלתי אותה מאחי הגדול,כשאני הייתי בן 3,ב1993.
רציתי לשחק איתו במשחק כדור,הוא הסכים ואמר לי לבוא אל האסם הישן על מנת לשחק,מה שלא ידעתי,זה שהוא וחבריו שלו חשבו שזה יהיה מצחיק לעשות עליי מתיחה ולהבהיל אותי כשהם מחופשים לרוחות וכלי עבודה בידיהם,המתיחה שלהם הצליחה כמובן,ונבהלתי,אך נראה שהם השתוללו יותר מדי,ואחי הניף לעבר פניי מעדר,ואת כבר יכולה לדמיין מה קרה,אני זוכר שרצתי מן האסם הישן אל עבר אמי,בוכה וצורח,השפה שלי הייתה משוסעת לגמרי בפינתה הימנית,אני לא יכול לדמיין איך היא הרגישה באותו הרגע,זה נס בכלל שכל חלק פני התחתון מעוות לגמרי״ לאחר שסיפרתי לה את הסיפור,הסתכלתי על עברה,מבט של סימפתיה וחמלה היה מרוח על פניה.
״אני מצטערת לשמוע״ היא אומרת,נשמע שהיא אבודת מילים,זה בסדר,אין המון דרכים לנחם על משהו כה ילדותי שקרה לפני שנים רבות.
״זה בסדר ילדה,אין טעם לטחון מים על הסיפור הזה,אנחנו כמעט שם כבר ככה״ אני אומר,ואני מבחין שהיא הופכת לנינוחה אט אט.
אני מרגיש מתועב,אם רק היא הייתה יודעת שאותה אנטיביוטיקה שהבחינה בה היא בגלל שפגעתי במיתרי קולי,על מנת לעוות את קולי,כל המעשה הגרפי והחולני הזה,רק עבורך לידיה שלי,או אין לך אף מושג כמה אני אוהב אותך.
לידיה
הוא חנה בקרבת מקום,בריזת המדבר הברישה את גופי,הרמתי את ראשי על מנת להסתכל על מעלה ההר,והבנתי,אין מצב שאני עולה את זה עם העקבים שלי בלי ליפול על הפרצוף.
״משהו מפריע לך?״ קולו של סיימון שלף אותי מן מחשבותיי.
הצבעתי לו על נעליי,הוא חייך חיוך מבין.
״את רוצה את הנעליים שלי? לא אמורה להיות לי בעיה ללכת יחף״ הוא אמר.
הנדתי את ראשי ל״לא״,אני לא צריכה מצפון על כך שהוא ילך יחף.
לפתע 2 זרועות חזקות הרימו אותי מן האדמה,לא היה לי אפילו זמן להגיב,ומפי יצא השתנקות בהלה קטנטנה.
״אני מתנצל,הייתי צריך לשאול אותך לפני,את מרגישה בנוח שארים אותך?״ הוא שאל,גופי צמוד לחזו,וליבי דופק חזק.
״כן,זה בסדר,פשוט להבא,תשאל לפני״ אני אומרת,לחיי סמוקות,ועיני מביטות מטה.
הוא הנהן וכך עלינו במעלה ההר,גופי מתחכך בשלו,לאחר שעלינו,הוא הניח אותי על מנת לשבת על הפסגה,רוח מדברית קרירה מנשקת את פניי,ומברישה את שיערי,הוא מתיישב על ידי,מסתכל גם הוא אל עבר השקיעה היפיפייה.
״אז... מה המזל שלך?״ באמת לידיה? מבין כל השאלות,זה מה שיכלת לשאול? בואו כולם נמחא כפיים לגברת לידיה על השאלה המטופשת הזו.
הוא צחק.
״מזל? אני די בטוח שאני מזל בתולה,נולדתי ב17 לספטמבר,מה לגביך? את מאמינה בזה?״ הוא שאל.
״אני לא מאמינה בזה,האמת,אבל אני מזל גדי,נולדתי ב9 לינואר,פשוט חיפשתי נושא שיחה רנדומלי וזה מה שעלה לראשי״ אמרתי במעט מבוכה.
״זה בסדר לידיה,זה רק אומר שאת מרגישה בנוח לזרוק שאלות כאלה באוויר,זה משמח אותי״ הוא אומר,ואני לא יכולה שלא לחייך מעט.
אט אט החלתי לחוש בנוח על ידו,ומשם נושאי השיחה גלשו כמו קסם,בין אם זה מה האוכל האהוב עלינו,מה אנחנו אוהבים לעשות בחיי הפנאי,ועוד.
השמש כבר שקעה,ולאחר מה שנדמה כשעות של דיבורים,פתחתי את פי בשנית.
״אתה יודע,זה נחמד,אני מרגישה שאתה איש שיחה נהדר״ אמרתי לו,יכולתי לראות חיוך מתקמר על שפתיו.
אני מרגישה כאילו החשד שלי היה לחינם,אני נוטה להיות אדם עם בעיות אמון רבות,אך אולי כדאי לי לשחרר מעט,הרי הוא ג׳נטלמן אמיתי,ואוכל להרגיש בנוח בסביבתו.
״אני מעריך זאת מאוד,לידיה״ הוא ענה.