WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

𝟏𝟕

לידיה
״לידיה,נכון?״
היא שואלת.
״כן,לידיה גברתי.״
״נעים לי מאוד לידיה,לפני הכל אשאל,האם את בטוחה שיש בך את הכושר הנפשי על מנת להעיד עדות על רציחתו של אנדרו טוקן?״
היא שואלת.
וליבי נשבר.
אני חייבת,אני חייבת להיות חזקה,אם לא עבורי,אז עבור אנדרו,אני לא אשחק בשנית את אותם משחקים חולניים עם אותו פסיכופט לא ידוע.
״כן.. גברתי,אני בטוחה.״ אני עונה,וידיי חופנות בברכי.
״ובכן,אם זה ככה,שמי הוא מרי,אני אהיה המתחקרת שלך היום.״
עיניה הירוקות מבריקות תחת מנורת הפלורסנט בחדר,ושיערה השחור מסורק לגולגול אחיד,היא יפיפיה,משום מה היופי המיוחד שלה נותן לי מעט נחת.
אני נושמת עמוק,ומפנה את מבטי אליה.
״אשמח שתספרי לי איך הכל התחיל,לידיה.״ היא אומרת.
״ובכן... נפגשנו בערב,וקיימנו יחסי מין,ולפתע נשמעה יריה,אנדרו לקח אגרטל מן החדר שלי על מנת להגן על עצמו,והורה עליי לא לצאת מן החדר,ואז קרה מה שקרה,ומצאתי אותו כמה דקות לפני מותו.״ אני עונה.
אך שניות אחדות לאחר מכן אני מתפרקת,אני בוכה ומתייפחת מול אישה זרה שאינני מכירה,כמה מביש.
״זאת אשמתי... זאת תמיד הייתה...״ אני לוחשת,ידי מכסות את ראשי הנפול.
״אני יכולה להחזיק את ידך,לידיה?״
אני מסתכלת עליה,ומהנהנת.
״זאת לא אשמתך לידיה,זאת מעולם לא הייתה.״
היא אומרת,וידה מכסה את ידי.
״אני כאן כדי לעזור לך לידיה,אני מבטיחה לך,אנחנו נמצא את מי שגרם לזה,אוקיי?״
היא אומרת,קולה רך ומבין,ואני מהנהנת באיטיות.
״ספרי לי לידיה,יש מקרים מחשידים שקדמו לנושא?״ היא שואלת.
אני מתקרבת עליה ושפתיי נפתחות.
״בחור... עם מסכת סקי,אני מפחדת לספר גברתי... הוא בא בלילות,לרדוף אותי,הוא הסיוט הכי גדול שלי.״
אני לוחשת,לעזאזל,אני נשמעת מטורפת.
היא מהנהנת,וכותבת זאת במחברת כחולה וקטנה.
״אני מבינה,ובכן לידיה,בואי נמשיך נא.״
היא אומרת.
סיימון
אני מביט בחדר ההמתנה,ואדיסון יושבת לצידי.
לפתע היא יוצאת מחדר החקירות,היא כל כך יפה,אפילו שהיא כל כך שבורה נפשית,אין המון נשים שיכולות להידמות כה מושלמות שיש בהן רגשות כה אבלים ואינטנסיביים,לא מגיע לו אותך לידיה,לאף אחד לא.
אדיסון רצה לחבק אותה.
״איך היה?״ היא לוחשת באוזנה.
״קשה,אבל יהיה בסדר״
היא לוחשת וקולה נשבר,היא נאחזת באדיסון למספר רגעים ולפתע משחררת,היא מסתכלת לעברי,ועיניה מסמנות לי להתקדם לעברה,אני מתקדם וקם אליה,אני מתכופף מעט לגובה שלה,ומחבק אותה,ראשה נח על כתפי ואני מכסה חלק מראשה עם ידי.
לעזאזל,אני מנוול,חולני,ורוצח.
אבל אני אוהב אותה,אני רוצה שהיא תרגיש בטוחה,זה לפחות המעט שאני יכול לעשות,לפני שאני מתכנן להוציא את התוכנית לאור.
״לידיה,יש לך איפה לישון היום?״ אני שואל.
״לא,אדוני,אביה של אדיסון בבית חולים,והיא לא תוכל להישאר איתי״ היא לוחשת.
אני מהנהן,ומבין את הרמז.
״את תבואי איתי הביתה היום,זה בסדר מבחינתך?״ אני שואל.
״כן״ היא עונה.
״ילדה טובה״ אני לוחש.
אם היא רק הייתה יודעת.
לידיה
לאחר מספר שעות של בירורים וסידורים עם המשטרה,אני וסיימון יצאנו מן התחנה אל עבר רכבו,הוא פתח לי את דלת הרכב,על מנת שאכנס.
התחלנו לנסוע,ולפתע שמתי לב שסיימון נעל את דלתות הרכב.
״בשביל מה זה?״ אני שואלת.
״אל דאגה לידיה,זה נועל את הרכב באופן אוטומטי״ הוא עונה בטון נינוח.
לאחר 10 דקות נסיעה,אנחנו יורדים מן הכביש הרגיל אל כביש אפר,ליבי דופק בחוזקה.
״תוריד אותי כאן סיימון,עכשיו״ אני דורשת.
הוא מסתכל עליי,ומחייך,חיוך חולני.
אני מסתכלת מטה ואני רואה,אקדח.
״זה לא הולך לקרות נסיכה,את בדיוק איפה שאני רוצה אותך״ הוא אומר.
״סיימון זה לא מצחיק,תוריד אותי עכשיו!״ אני צועקת.
הוא עוצר את הרכב,ומחזיר את האקדח לכיסו,אך לפתע הוא מוציא מתא הנהג בקבוקון עם ממחטה,במהרה הוא מרטיב את הממחטה ומתקרב לכיווני,אני מנסה לבעוט לצרוח ודבר לא משפיע.
לפתע ידו מתהדקת על גרוני בחוזקה.
״היית צריכה לשחק לפי החוקים שלי,לידיה״ הוא אומר,וידו מוחה את אפי בממחטה הרטובה.
הכל מטושטש,הכל מחשיך,אני לא יכולה שלא לעצום את עיני.