WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

𝟑

לידיה
אני קמתי מצלצול השעין המעורר שלי,השעה הייתה 6:21 בבוקר. הרגשתי פיגורה חמימה עוטפת את גופי,זה היה נייל,התרחשויות אתמול בלילה גרמו לי לשכוח קצת מהדאגות שלי לגבי אותו מקום עבודה חדש.
״בוקר טוב יפיפיה״ הוא אמר ״אני מקווה שלא עייפתי אותך אתמול בלילה״ הוא צחקק,הקול שלו היה עוד צרוד מן השינה.
״בוקר טוב״ אמרתי בזמן שהתחלתי לקום והתמתחתי.
סיימון
לעזאזל עם זה,אני דפוק שלא ברא השטן,למה לעזאזל אני עדיין כאן? אני פשוט ישבתי כאן וצפיתי בהם מסיימים את האקט והולכים לישון,האמתי? שנאתי כל רגע. שנאתי לראות אותו מענג את מה ששלי,שנאתי לראות אותו נהנה ממה ששלי,ויותר מכל? תיעבתי את האפטרקר. תיעבתי לראות אותו מנגב את גופה החשוף כאשר היא יצאה מהמקלחת אחרי אותו אקט ארור,שנאתי לראות אותו משקה אותה במים על מנת על מנת שתרגיש יותר טוב,ויותר מכל? שנאתי לראות אותו מלטף את גופה העירום,המופשט,עם טלפיו המלוכלכות. ומלטף אותה עד אשר היא עצמה עיניה ונעה לה לחלומות מתוקים,אין לו זכות,אינו ראוי לגעת בה באף צורה כל שהיא,אין לו אפילו זכות להתנגש בה בקאז׳ואליות ברחוב בטעות,הוא אינו ראוי אפילו לכך.
אני אולי נשמע מזוכיסט או סוטה ארור על כך שנשארתי לצפות באותו מחזה מענה,ובכן,אני מניח שזה על מנת לוודא שהכלב הזה לא מנסה עוד דברים עם האישה הזאת,האישה שלי,אסור לו לגעת במה ששלי.
אני חייב למצוא דרך להרחיק אותו מהאוצר הקטן שלי.
לפתע,לידיה החלה לדבר.
״נייל,אני יכולה לשאול אותך שאלה?״ היא אמרה,גופה החשוף מוצג מולי כאשר היא קמה.
״כולי אוזן לידי״ הנבלה קרא,לא מגיע לו,לא מגיע לו אפילו לפנות לאוצר היפה שלי,לקרוא לה בשמות חיבה מזדיינים כמו לידי.
״אתה מכיר את זה שיש לך הרגשה רעה כלפי מקום עבודה? אני מתכוונת... אתה מרגיש שמשהו חשוד שם לגבי מישהו,פרט לכך שהוא הנכס הכי יקר לחברה״
היא..מדברת עליי? יש לה אינטואיציה מדהימה,אבל זה רק קצה הקרחון ילדונת,חשבתי לעצמי.
״ובכן,אם זה המצב לידי,אני תמיד חושב שתמיד כדאי שתתני צ׳אנס למשהו פעם אחת,ברגע שההרגשה הזאת לא עוברת,אז מוטב שתעזבי,את לא רוצה להרגיש ככה כל יום ויום הרי,נכון?״ אמר הטיפש,הדם של רתח,ראיתי אדום,הוא מנסה לשכנע אותה לעזוב אותי,וזה מה שחסר לי כרגע,הוא לא יודע,הוא לא יודע על מה הוא מדבר בכלל,הוא הטיפש בטיפשים,מחשבותי הציפו את ראשי,אך אז לידיה פתחה את פיה.
״אני לא חושבת שאני אעזוב נייל,אם להיות כנה... העבודה מסקרנת אותי,וחוץ ממה שאמרתי,אני מאושרת״ היא ציינה.
הרגשתי שאבן ירדה מלבי,היא לא הקשיבה למה שהדפוק הזה אמר,היא יודעת שזאת לא הדרך הנכונה עבורה,ילדה חכמה שלי.
כאשר הבנתי שאין לי כרגע ממה לדאוג,עזבתי את הזירה,עדיין כאוב מאירועי אתמול,אבל אין לי ממה לדאוג,אני אסדר את זה הרי,אני סיימון פאקינג בייקר.
לידיה
נייל עזב את ביתי,וחשתי הקלה מסוימת.
״הגיע הזמן שאני אתארגן״ מלמלתי לעצמי,התלבשתי במהרה,בחרתי ללבוש חולצה לבנה מכופתרת יחד עם חצאית עיפרון בצבע שחור,לבשתי מגפונים לבנים,ענדתי את עגילי החישוק בצבע כסף שלי,ולקחתי את התיק שלי על מנת לצאת לדרך.
הגעתי אל מקום העבודה,אך לא התחלתי את עבודתי לפני שאמרתי שלום לבחור בקבלה,לפני שעוד הספקתי להתמקם, קול מוכר קרא.
״לידיה״
הסתובבתי על מנת לראות את ריקה,היא חייכה אליי חיוך חם.
״בוקר טוב ריקה״ אמרתי בעליזות
״לידיה,אני אצטרך שתניחי את התיק שלך בצד,ותבואי איתי,ללא מכשירים ניידים או כל דבר אחר בסגנון״ היא אמרה בטון רציני.
הסתכלתי עליה במבט מעט מבולבל ״למה?״ שאלתי.
״חוקי החברה מתוקה,אל תדאגי,תניחי את התיק שלך בשידה שם,אף אחד לא יעז לגעת בו״ הוא חייכה,והצביעה על שידה קרובה
הנהנתי והלכתי אל כיוון השידה על מנת להניח את התיק שלי.
אחרי אותה השתלמות קטנה שהיא עשתה לי,ושם התיק היה,באותו מקום שהנחתי אותו.
״אה ולידיה,היום הלוז של העבודה יהיה מעט עמוס,הייתי ממליצה לך להכין את עצמך״ היא חייכה חיוך מביך,למה היא מתכוונת יום עבודה עמוס?
לאחר כמה דקות הבנתי יפה מאוד למה היא מתכוונת.
עבדתי קשה,קשה יותר ממה שאי פעם עבדתי קודם. כל שריר בגופי כאב הודות לכך שרצתי ממקום למקום בבניין,וכל עצם הרגישה כאילו היא עומדת להישבר.
הגרון שלי כאב מהדיבור עם אנשים, האוזניים שלי צלצלו מהרעשים החזקים במשרד, והעיניים שלי בערו מבהייה במסך כל היום. לא רצית יותר מאשר פשוט לשכב ולנוח,היום הזה הרגיש כאילו הוא לא נגמר.
סיימון
אני אוחז בטלפון,אוי לידיה,אל תדאגי,אני אדאג שהשרץ הזה לא יעז לנשק את שפתייך הנחשקות עוד,אף לא לגעת בגופך לקבלת חיבוק. 
לידיה
אחרי שעות שהרגישו כמו נצח,רגליי הרועדות דרכו בביתי,לעזאזל? מה זה היה היום הזה?
נשכבתי על מיטתי,ודקה לפני שהספקתי לעצום את עיני,דפיקות חייתיות נשמעו על דלתי,מה לעזאזל?
מי זה יכול להיות?