נאיה
"את תשני כאן לבנתיים עד שנמצא פיתרון לסוגיה איתך.. הייתי מביא לך את אחד החדרים הריקים אבל לצערי הקאפו חושש שתברחי. זה החדר שלי, בבוקר אחד השומרים יקח אותך לקניון לקנות כמה בגדים שיתאימו לך. אם את צריכה עוד משהו תגידי לי", המהמתי באישור סורקת את החדר עם עיניי.
קירותיו היו לבנות ללא אף לכלוך, מיטת עור שחורה עגולה נמצאה במרכז החדר. מהקיר השמאלי היה פתח קטן לחדר ארונות ומהקיר מימין כנראה חדר מקלחת.
"איך קוראים לך?" הבטתי בו בסקרנות. "לוקאס" הוא חייך לעברי, "אני אחיו הקטן של הקאפו ושל הבחור שהגעת איתו, אנזו".
"הבחור שחטף אותי אתה מתכוון" נשפתי ויצא מפיו צחוק מגלגל. "את בסדר את", משכתי בכתפיי בהנהון. "מה הסיפור עם האלכוהול? גם כשהגעת לכאן הבנתי שהיית שתויה" לוקאס הביט בי ונשכתי את שפתי התחתונה.
"סיפור לפעם אחרת, אפשר מגבת להתקלח?" הבטתי בו בתחינה מקווה שיעזוב את הנושא, אני לא הולכת לפתוח עם אדם זר על ההתמכרות שלי, לא משנה עד כמה הוא נחמד. הוא הנהן קלות ויצא מהחדר. נשפתי לרווחה מתיישבת על מיטת העור קוברת את ראשי בברכי. לאן נכנסת נאיה.
***
"אני לא יודעת על מה אני אמורה לענות לכם" נאנחתי, ראשי מסתובב קלות ואני חשה הרבה יותר רגועה. "נתחיל מההתחלה. איפה ההורים שלך נמצאים?" נאצ'ו, או איך שהם קוראים לזה קאפו שאל אותי בקשיחות, "הם טסו לנסיעת עבודה הבוקר". גיחוך נפלט משפתיו אך לא גיחוך של צחוק זה בוודאות, "נסיעת עבודה" אמר בזלזול. "במה הם אמרו לך שהם עובדים?".
"נדלן, נראלי" לחשתי,"מה הכוונה נראלי?"
"פעם אחת ראיתי בחדר שלהם כל מיני נשקים אבל אולי זה משהו שבטעות הגיע אליהם".
"זה לא הגיע אליהם בטעות נאיה, ההורים שלך הם חלק מהמאפיה שלנו, המאפיה האיטלקית" הבחור שהיה נחמד אלי אמר.
"שוב השטויות האלה? איזה מאפיה, למה שההורים שלי יהיו חלק מהמאפיה" ירקתי בכעס רואה אותם מעט במטושטש.
הבחור שחטף אותי שלף את הפלאפון שלו מסובב לעברי, אחזתי בפלאפון כשידי רועדות מחוסר יציבות והתבוננתי במסך רואה תמונה של הוריי עם שלושת האחים ומתחת לזה פרטים שלמים על הוריי.
"אנטוניו ולנטינו. גיל 55. משפחה בכירה במאפיה. אחראי על כל עסקאות הסמים עם הרוסים. מילאנה ולנטינו. גיל 47. אשתו של אנטוניו" מלמלתי את הכתוב. "ההורים שלי הם אמה ולוקה, לא מילאנה ואנטוניו. זאת טעות שלכם, אמרתי לכם שזאת טעות!" הרמתי את ראשי אל עבר הקאפו.
"תעבירי תמונה" הבחור שחטף אותי ציין, הפנתי את ראשי אליו והחזרתי אל הפלאפון מחליקה את המסך ימינה ורואה שני תצלומי תעודות-זהות. "אמה-מילאנה ולנטינו, לוקה-אנטוניו ולנטינו" לחשתי.
"אמה ולוקה היה שם שני לחיים שמחוץ למאפיה" הבחור הנחמד ציין ונדתי בראשי לשלילה, "זה לא הגיוני".
"תתקשרי אליהם" הקאפו פקד מושיט לעברי את הפלאפון שלי אשר הבחורים לקחו ממני. "מסתובב לי הראש" צייצתי, עוצמת את עייני קלות בכאב חד. "אני צריכה לשתות" לחשתי.
"תביא לה מים" הבחור שחטף אותי אמר אל הבחור הנחמד, "אלכוהול" לחשתי מרימה את ראשי אליהם והקאפו נד בראשו לשלילה. כוס מים הושתה לעברי מן הבחור הנחמד ושתיתי את כולה במהרה. הרמתי את הטלפון מצלצלת אל אבא, "השיחה מועברת לתא הקולי" נשמע מהפלאפון ישירות.
הקשתי את מספרה של אימי והפלאפון צלצל, נשמתי לרווחה בהקלה קטנה. "אמא?" שאלתי כשענתה והבחור שחטף אותי לקח את הפלאפון ושם על רמקול, "תאתר מיקום" לחש לנחמד. "מה קורה?" שאלה, "איפה אתם?".
"אנחנו ביפן, עסקים בנדלן. משהו דחוף?" שאלה וקולה היה נשמע מוזר וחסר סבלנות, או שפשוט תמיד סרבתי להאמין בכך.
"אני צריכה עזרה" גמגמתי, "עוד הפעם שתית? נמאס לי ממך כבר!" צעקה לפתע והשפלתי את מבטי משחקת בין ידיי, מובכת. "לוקה, קח את הבת המטומטמת שלך. שוב היא שתתה".
"שוב נאיה? באמת? מתי תתאפסי על עצמך", "אבא תן לי לדבר רגע..".
"נמאס לי לשמוע תירוצים!". "חטפו אותי אבא, יש כאן אנשים שטוענים שאתם ברחתם להם ושאתם מהמאפיה, אני צריכה עזרה אבא" התחלתי לבכות, הסטלה בלבלה אותי כבר לגמרי ואני לא בטוחה שהמשפט יצא באופן חלק מפי.
"שלום אנטוניו, מילאנה, חשבתם שתצליחו לברוח לנו? הבת שלכם אצלנו" קולו המפחיד של הקאפו נשמע כשחטף את הפלאפון. "נאצ'ו, תמיד היית חלש, אני לא מתכוון להשאר במאפיה שהקאפו הבא שלה כזה. הכסף אצלינו ואנחנו כבר לא כאן, אבוד לך. הפסדת, תתמודד עם הרוסים". הקאפו צקצק בלשונו.
"הבת שלך אצלי אנטוניו, מי יודע מה עלול לקרות לה" חיוך שטני יצא ממנו, "אבא בבקשה" התייפחתי. "אתה חושב שהיא מעניינת אותי? אלכוהליסטית מטומטמת, תהנה איתה. להתראות" השיחה נותקה.
הבחור הנחמד הניד את ראשו לשלילה על המחשב, "פאק, עוד עשרים שניות והיה לנו את המיקום שלו" הבחור שחטף אותי בעט בכיסא בזעם. הקאפו הרים אלי את מבטו לא ברור אם ברחמים או אכזרי. "קח אותה לחדר שלך ותחזור, היא נשארת כאן בנתיים."
***
"יש כאן מגבת נאיה, את יכולה לקחת חולצה מהארון שלי עד מחר" לוקאס נכנס לחדר, "תודה לוקאס" חייכתי לעברו, "אפשר לבקש עוד משהו?".
"בטח, מה את צריכה?" שאל, "אין לכם בטח דפים ועפרונות צבעוניים נכון?" התבוננתי בפניו שהעלה פרצוף שואל, "אני אבדוק עבורך. תלכי להתקלח", "תודה" חייכתי אליו והוא יצא מהחדר.
נאצ'ו
"אין ברירה, ננסה את זה כפיתרון נאצ'ו, היא יפה" אנזו אמר והנהנתי. "תבדוק איתם".
"לבדוק עם מי מה?" לוקאס נכנס אל החדר, "טיפלת בה?" שאלתי והוא הנהן. "אנחנו נבדוק אם הרוסים יקחו אותה כהתחלה בשביל לגשר על מה שקרה" אנזו הסביר לו.
YOU ARE READING
When she arrived
Teen Fictionכשהיא הגיעה. הם היו הזוג המושלם, הם היו בלתי מנוצחים ביחד, הם הכירו אחד את השניה כמו שמעולם לא הכיר אדם את עצמו, הם השלימו אחד את השניה, הם היו הכל.. עד שהמגדל התפרק להם בין הידיים. נאצ'ו סוריאנו, היורש של המאפיה האיטלקית, בן שלושים ושלושה ובזוגיות...
