נאצ'ו
"יש בלאגן, כמה דקות חוזר" אנזו יצא מהחדר.
יצאתי אחריו גם אני, לקחתי מן המטבח תפוח עץ ירוק ויצאתי אל החצר נוגס בו.
נאיה התבוננה בי בעודי מתקרב אליהם והמשיכה את שיחתה עם לוקאס, התיישבתי על הכיסא מולם בעודי משחק אותה מתכתב בפלאפון אך בעצם מאזין לשיחתם
"שוקולדים לא ניסיתי עדיין, רק פרחים".
"אז תנסה גם שוקולדים, בנות מכורות לשוקולדים, או לפחות אני" היא צחקה את צחוקה המתגלגל.
"ואם היא לא תגיב גם לזה?" משך בכתפיו. על מי הוא מדבר לעזאזל.
"תלך אליה לבית, תנסה לדבר איתה ולהבין מה השתנה פתאום" ההבנה נפלה עלי כי מדובר בבחורה.
"תשכח מזה" אמרתי בקול קר, "אתה ונאיה אמורים לשחק אותה זוג אם שכחת. אני לא רוצה את דיאן מעורבת בכל זה".
"דיאן?" שאלה בחוסר הבנה, "דיאנה, ארוסתו" לוקאס הסביר לה.
"הא" מלמלה והבחנתי בפרצוף חמוץ מעט שעשתה. "למה הוא אמור לוותר על מישהי בגלל זה, תהיה בטוח שהיא לא תרוץ לספר לכל העולם על זה. אף אחד לא אמור לדעת מכלום" היא רטנה וצקצקתי בלשוני.
"אני לא מתעסק בשטויות".
"עוד נדבר על זה נאצ'ו" לוקאס הביט בי סוגר את השיחה כשאנזו התקרב עם פרצוף לחוץ.
"יש בלאגן בבר אמר, "הם התאפסו על זה, אמרתי לכולם שעוד שעה וחצי יהיו במשרד" המשיך והנהנתי.
"תתארגנו, שעה יצאנו" נעמדתי.
"לוק, אפשר לבוא?" נאיה משכה בידו, "תשאלי את נאצ'ו נסיכה, החלטה שלו" אמר והלך לעבר החדר.
"אפשר?" התבוננה בעייני, "אין לך מה לעשות שם. זה מסוכן".
"אני לא אברח אם זה מה שאתה חושב, אני רוצה להתאוורר קצת אני כבר כמה ימים לא יצאתי מפה".
הבטתי בעיניה מהסס, אם היא תברח זה הסוף המזויין שלנו עם הרוסים. 'אולי אתה פשוט דואג שיקרה לה משהו' מחשבה חלפה בראשי לפתע והעפתי אותה במהרה, "תהיי למטה מוכנה בתשע, ואני נשבע לך אם תנסי לעשות משהו נאיה אני אשרוף את כל העיר המזויינת הזאת למצוא אותך ואת לא תצאי מכאן" אמרתי בקול מאיים והיא הנהנה בחיוך רצה למעלה לחדרה ממלמלת את המילה תודה.
עייני מצאו את עצמן סורקות את גופה שוב, גולשות אל עבר ישבנה.
"תתאפס אדיוט" מלמלתי כשצליל הודעה מדיאן נשמע, כאילו לבחורה הזאת יש רדאר.
'מחכה לראות אותך בבוקר אהובי, לילה טוב נשיקות'.
'אני אוהב אותך מלכה שלי, לילה טוב' סימסתי בחזרה.
"תקודד לה את הצמיד כרגע בחופשיות, כשנגיע לאולימפוס תקודד על זה על המקום, לא מטר משם" ציינתי בפני אנזו כשהתקדמנו אל הרכב והוא הנהן מתעסק בהגדרות הצמיד בפלאפון.
"נו איפה הם לעזאזל, אנחנו חייבים לצאת נאצ'ו" אנזו רטן לאחר עוד מספר דקות שאנחנו מחכים, הבטתי אל פתח האחוזה כשהדלת נפתחה. לוקאס יצא משם לבוש בחליפה ועייני זזו אל הגוש הבלונדיני הקטן שניצב לידו.
שיערה הגלי והארוך התפזר על גבה, עיניה הכחולות החתוליות נמתחו לארוכות אף יותר עם קו שחור. נמשיה הודגשו ושפתיה נצצו. היא לבשה שמלת מיני לבנה שלא מסתירה יותר מידי ועקבים שהגביהו אותה במעט אך עדיין הייתה מאוד נמוכה. צפיתי בה ובלוקאס מדברים בעודם מתקדמים לפה, אנזו נכנס למושב הנהג לבנתיים ופתחתי את הדלת האחורית. "תשים עליה עיניים" לחשתי ללוקאס שהנהן והתיישב, מחכה שגם היא תכנס.
"נאצ'ו?" הורדתי את מבטי אליה, "תודה" לחשה מחבקת אותי לפתע ונכנסת אל הרכב. למה הילדה הזאת לא מפחדת ממני לעזאזל. הנהנתי לעברה, סוגר את דלת הרכב ונכנס מקדימה. הנסיעה עברה מהר ובשתיקה, לפחות מהצד שלי ושל אנזו.
לוקאס ונאיה אפשר לומר אכלו לנו את הראש, העליזות שלה זה משהו שלא הכרתי מעולם. תמיד הייתי רגיל לקור של דיאן, בחיים לא ראיתי מישהי כל כך קופצנית ושמחה, אבל טוב היא עוד ילדה.
"את לא זזה מהרחבה נאיה, אל תגרמי לי לעשות דברים שאחר כך שנינו נתחרט עליהם" לחשתי לאוזנה כשהגענו מרגיש את גופה מצטמרר, היא הנהנה נכנסת אל הבר. "תוריד את העיניים שדיאן לא תגלה" לוקאס קרץ לי במבט משועשע, הוא מעולם לא סבל את דיאן. לעומתו אנזו דווקא חיבב אותה ואת הקור שלה. נהמתי והוא התקדם במהירות אל הבר כשאנחנו מאחוריו.
נאיה תפסה מקום על הבר כבר, "כל מה שהיא לוקחת על חשבון הבית, תשימו עין עליה ולא להפריז איתה בשתיה" אמרתי לאחראי המשמרת שלנו באולימפוס, סרחיו. "אין בעיה קפאו, כולם מחכים לכם במשרד".
"קאפו, טוב לראות אותך" כולם נעמדו כשנכנסנו אל החדר, הלכתי אל עבר ראש השולחן כשמצידי אנזו ולוקאס. "שנתחיל?" התיישבתי.
YOU ARE READING
When she arrived
Novela Juvenilכשהיא הגיעה. הם היו הזוג המושלם, הם היו בלתי מנוצחים ביחד, הם הכירו אחד את השניה כמו שמעולם לא הכיר אדם את עצמו, הם השלימו אחד את השניה, הם היו הכל.. עד שהמגדל התפרק להם בין הידיים. נאצ'ו סוריאנו, היורש של המאפיה האיטלקית, בן שלושים ושלושה ובזוגיות...
