נאצ'ו
"הזמנתי לנו אוכל" הרמתי את מבטי אל דיאנה שנכנסה אל החדר מהנהן אליה, "תודה מאמי" התקדמתי אליה נושק לשפתיה קלות. טעם מוכר, אני יכול להתרגל לזה בחזרה. זה אמנם לא השפתיים של נאיה אבל לזה הייתי רגיל במשך עשרות שנים וזה עם הזמן יחזור להיות כמו שזה היה, בכל אופן הבחירה הקשה נחסכה לי.
"מה קרה פה?" שאלה מביטה בכוס המנופצת על הרצפה שלא טרחתי להרים כשנוזל האלכוהול מסביב. "נאיה" נאנחתי כשהעצבים מחלחלים בגופי בעודי נזכר בדיבור ובהתנהגות שלה. "לא קיבלה כל כך יפה את זה שבחרת להישאר איתי" מלמלה בהבנה והנהנתי. "אולי כדאי שאני אדבר איתה?" הציעה ונדתי בראשי, "עדיף לדעתי שלא תכניסי ראש בריא למיטה חולה, היא ילדה מתוסבכת".
"אתה זוכר שיש לך חלק בתסבוכת הזאת?" שאלה ומשכתי בכתפיי בחוסר אכפתיות. "בכל אופן למה היא עדיין כאן כרגע, זה נגמר עם ברונו ואיתך..." צקצקתי בלשוני מתיישב על הספה כשדיאנה לצידי. "היא לא באמת הייתה כאן מההתחלה בגלל הזוגיות שלה עם לוקאס או ברונו, ההורים שלה חייבים לנו כסף היא כאן מחוסר ברירה" פתחתי בפניה את הסיבה האמיתית ומבטה התחלף למבט קשוח. "חטפתם ילדה?" שאלה כשרגלה רועדת בעצבים.
"אל תקציני את זה, את יודעת מה זה המאפיה. הם גנבו מאיתנו מיליונים והיא היחידה שהם השאירו מאחור. היא לא בדיוק סובלת כאן בבית עם בריכה כשחברה שלה מגיעה כל יום" נעמדתי בזעם, למה היא לעזאזל דוחפת את האף שלה? 'כי היא לא נאיה' התת מודע שלי צייץ והעפתי את המחשבה מראשי. לעזאזל אין לי כוח לחזור לויכוחים. "נאצ'ו, היא ילדה אהוב שלי. היא לא אשמה בהחלטות של ההורים הדפוקים שלה, החיים שלה גם ככה מסובכים היית חייב להכניס את עצמך אליהם?!" נעמדה גם היא, והינה הצעקות מתחילות.
"מה באמת מפריע לך? שהיא ילדה ויש לה תסבוכות מהחיים שלה או שאני נכנסתי אליהם?" שאלתי בעקיצה והיד שלה עפה על פניי, העפתי את עייני לכיוון עיינה כשמבט אפל עולה בהן. "את לא מרימה עלי פאקינג ידיים דיאנה!" צעקתי. "שנינו יודעים על מה קיבלת את זה" נשפה מביטה בי ללא בושה, לא מרכינה את ראשה לרגע. "לעזאזל" פאקינג התגעגעתי אליה, הצמדתי אותה אלי כששפתי מתרסקות על שפתיה. ידיה נכרכו סביב צווארי בתשוקה והנאה. "לא נאצ'ו" מלמלה מתרחקת ונדתי בראשי, "מה דיאן? מה הסיפור?" נאנחתי.
"אנחנו צריכים לדבר על מה שקרה, הלוואי והיה אפשר לטאטא את זה מתחת לספה אבל זה לא אפשרי. פגעת בי נאצ'ו, זה כל השנים שעברנו לא קרה מעולם חוץ מהסיטואציה עם רייצ'ל" נאנחה גם היא, לעזאזל השם שלה מביא לי עצבים. "סיכמנו שלא מזכירים אותה, את זוכרת שזה לא היה באשמתי".
"זה לא משנה, אני רוצה שתספר לי איך זה התחיל" היא הביטה בי במבט קשוח והמהמתי.
"היא הילדה הכי מעצבנת שיצא לי לפגוש, ככה חשבתי בהתחלה לפחות" סיפרתי.
YOU ARE READING
When she arrived
Teen Fictionכשהיא הגיעה. הם היו הזוג המושלם, הם היו בלתי מנוצחים ביחד, הם הכירו אחד את השניה כמו שמעולם לא הכיר אדם את עצמו, הם השלימו אחד את השניה, הם היו הכל.. עד שהמגדל התפרק להם בין הידיים. נאצ'ו סוריאנו, היורש של המאפיה האיטלקית, בן שלושים ושלושה ובזוגיות...
