דיאנה
"אז זהו אני לא יודעת מה יהיה עם זה בסוף, בעלת האולם אמרה שמפיות בצבע שמפניה ייראו הרבה יותר טוב מאשר הכחולות. צריך להיפגש לראות" משכתי בכתפיי בזמן שאימי קולעת את שיערי לשתי צמות שורש והיא הנהנה. "ומה נאצ'ו חושב?" שאלה וגיחכתי בזלזול. "דבר ראשון את יודעת שזה הדבר האחרון שמעניין אותו, מבחינתו מה שאני יאהב הוא אוהב" השבתי וצפיתי בה מתבוננת בי מהמראה.
"מה?" פלטתי בחוסר נוחות, "ודבר שני..?" משכה את המילה ונאנחתי, "הוא מרגיש לי מעט מרוחק לאחרונה. אני לא יודעת מה קורה איתו" נאנחתי עוצמת את עייני ביאוש. "זה מחרפן אותי, הוא לא מתעסק בי כבר כמעט בכלל".
"יכול להיות שיש לו דברים חשובים כרגע במאפיה, אל תשכחי שאבא שלו בדיוק מת. תתני לו זמן לעכל את הדברים עברה אליו בפתאומיות המון המון אחריות, שלא נדבר על העובדה שהוא בעצמו עוד באבל והיה שבוע מורדם. אל תלחצי עליו תני לו זמן להפתח בפנייך" השיבה מניחה את ידה על כתפי בניחום והנהנתי, אמא תמיד צודקת זה כלל לחיים.
"כן צודקת" מלמלתי מנסה להתמקד בכך, אך ראשי עדיין היה טרוד. "אני פה כבר עוד מעט יומיים ועוד לא קיבלתי הודעה ממנו" נשפתי ברוגז, "אז אל תשחקי משחקים דיאנה. אתם לא בני חמש עשרה יותר, אתם תכף מתחתנים. מה יהיה כשתרצו להביא יורש, תשחקו משחקים של מי עונה קודם להודעה?" שאלה, "אוי שכחתי את העוגה בתנור" נבהלה לפתע ורצה מהחדר. נדתי בראשי מצחקקת קלות, "איזו אמא זאת" לחשתי.
"מה קורה מאמי?" שאלתי לאחר שענה אל הטלפון, "הכל טוב. איך את?" ענה ונשכתי את שפתיי. "מתגעגעת אלייך, לא שלחת לי כלום מאז שהודעתי לך שהגעתי הכל בסדר?".
"כן דיאן אני פשוט עסוק בכמה דברים, הראש שלי טרוד כשתחזרי נדבר".
"נדבר..? נדבר על מה נאצ'ו" הרמתי גבה בחשש.
"לא משהו רציני, מתי את חוזרת בסוף?" שאל.
"אני חושבת שהערב".
"אולי תשארי שם עוד כמה ימים? לא ראית את המשפחה המון זמן". לא הבנתי, הוא מגרש אותי מהאחוזה? מה עובר עליו לעזאזל?.
"לא מאמי, הספיק לי כאן" צחקקתי בזיוף, אני אגלה מה קורה כאן אחת ולתמיד. "מעבר לזה, התגעגעתי לנאיה" משכתי בכתפיי כשאימי נכנסה אל החדר חזרה והמשיכה להתמקד בצמות.
"נאצ'ו?" שאלתי כששמעתי שתיקה מצידו, "כן אני איתך, אני לא בטוח שנאיה תרצה לדבר בזמן הקרוב" המשיך. "נו די אמא" לחשתי כשהציקה לי לשים את השיחה על רמקול, איזו רכלנית היא יא אלוהים.
"למה מה קרה? היא בסדר?" שאלתי שמה על רמקול את השיחה.
"ברונו והיא נפרדו אתמול, גילינו שהוא אנס אותה" אמר לאחר כמה רגעים והגשתי שזה לא הכל אך העדפתי להרפות. "דיי. מה אתה אומר, איך היא?" שאלתי. מסכנה, לא מגיע לאף אחת לעבור את זה ועוד בגילה. "קשה לה, היא בהלם" השיב. "מסכנה" מלמלתי.
YOU ARE READING
When she arrived
Teen Fictionכשהיא הגיעה. הם היו הזוג המושלם, הם היו בלתי מנוצחים ביחד, הם הכירו אחד את השניה כמו שמעולם לא הכיר אדם את עצמו, הם השלימו אחד את השניה, הם היו הכל.. עד שהמגדל התפרק להם בין הידיים. נאצ'ו סוריאנו, היורש של המאפיה האיטלקית, בן שלושים ושלושה ובזוגיות...
