פעם ראשונה ששמה לכן לפני הפרק, נעלמתי בגלל תקופה מאוד עמוסה אבל לא שכחתי לרגע את הסיפור. קריאה מהנה.
נאיה
"אני לא יודעת לומר לך מיה, זה סיפור ארוך" נשפתי בתסכול מביטה בפנייה של החברה הכי טובה שלי. אתמול לוקאס החזיר לי סוף כל סוף את הפלאפון שלי, לאחר שהבטחתי לו כמובן שלא אעשה שטויות והוא הסכים לי לאחר השיחה איתה כשהיא תגיע ולכן ישנה אצלי מאתמול.
"נאי... מאתמול ניסיתי להתחמק מלדבר איתך על זה" היא צודקת, כל היום היינו בבריכה. היא לא הציקה לי אפילו לשניה, לא כשהגיעה לכאן וראתה את האחוזה המפלצתית, לא שראתה את מיליון שומרי הראש שמתרוצצים פה בעיקר כל היום. משהו קרה אני בטוחה בזה. היא לא הציקה לי אפילו שנעלמתי לתקופת זמן כל כך ארוכה בלי הסברים.
"את חייבת להסביר לי מה קרה, ממתי את לא סומכת עלי? את הדאגת אותי!" צעקה לפתע. "אני הגעתי לבית שלך ולא היית שם! הבקבוק היה זרוק על הרצפה, שבור. הדלת הייתה פתוחה לרווחה והפלאפון הגיע לתא הקולי" נשפה בתסכול ודמעות עלו לעייניה לפתע. "כל פעם שהתקשרתי למשטרה איך שאמרתי את השם שלך הם ניתקו, ההורים שלך לא עונים לשיחות. אני לא הלכתי לבית ספר מרוב דאגה. חיפשתי אותך בלילות בכל מקום, כל מועדון שקיים. תסבירי לי מה קורה כאן" התיישבה על המיטה לאחר שהתהלכה בחדר.
"אל תבכי מיה, אני מתנצלת שלא עדכנתי לא הייתה לי את האופציה.. נחטפתי" הסברתי בעודי לוחשת את המילה האחרונה ונושמת עמוק, הינה זה מתחיל. "הדלת נפתחה באותו יום והייתי בטוחה שזאת את... אבל זאת לא היית את, היו שם כמה משומרי הראש שיש כאן. בניהם לוקאס וברונו, הם נקודת האור שלי פה למען האמת. הייתי בטוחה בהתחלה שאני בטריפ רע מאוד ואז הבנתי שזה אמיתי" היא הרימה את ראשה אלי בסקרנות, מחכה להמשך.
הלוואי שזה היה מסקרן כסרט, סדרה ולא כמשהו שנהפך לחיים שלי.
"חטפו אותי לכאן, את יודעת מה זה קאפו?" לחשתי בטוחה שלא תדע במה מדובר. "קאפו? בטח, גם לנו יש אחד כזה" השיבה. "את יודעת מה זה אומר? את יודעת על הקאפו שלנו?" הבטתי בה בבלבול.
"בטח, הוא מופיע בכל החדשות, העיתונים. מי לא יודע על הקאפו? אומרים שהוא האכזרי ביותר".
"אז הקאפו הזה מיה... הוא זה שחטף אותי, מסתבר שההורים שלי שייכים למאפיה והם בגדו בה. אני פה בגללם עד שימצאו לזה פיתרון" השפלתי את מבטי והיא הניחה את ידה על פיה המומה.
"ואם היית יודעת כמה החיים שלי מסובכים מאז שהוא בחיים שלי.... אח שלו, לוקאס הוא החבר הכי טוב שלי פה. ברונו אחד משומרי הראש.. אפשר לומר שאנחנו בזוגיות, אבל את פשוט לא מבינה איך נאצ'ו משגע אותי מיה".
"הוא לא נשוי נאיה? עזבי את זה שהוא חתיך למות כן? אבל את באמת רוצה להתעסק עם גבר נשוי? הוא גדול מאיתנו בכמעט שני עשורים!" נזפה בי.
"אני לא שולטת בזה.. והוא לא נשוי!" רטנתי, "הוא מאורס, ולא קרה כלום חוץ מנשיקה" מלמלתי.
"את התנשקת עם הקאפו? את שפויה?!" היא לחשה והשפלתי את מבטי מהנהנת.
"טוב אני יורדת להביא מים ונמשיך לדבר, את רוצה?" היא הנהנה וירדתי למטה רואה מספר אנשים לא מוכרים בסלון ואת לוקאס שבדיוק יצא מחדר העבודה. "לוקאס? מה קורה כאן מי אלה בסלון" שאלתי אותו רואה שנאצ'ו יוצא מאחוריו, זועם.
מבטי השתלב עם שלו ומשהו בתוכו נראה רגוע יותר אך לאחר שניה חזר להיות אטום. "כלום נאיה, נדבר אחכ" השיב בקול אפל ונבהלתי מעט, שניה לאחר מכן הם כבר לא היו שם. מה קרה לעזאזל. לקחתי מים בזריזות מנסה לא ליצור קשר עין עם מי שישבו בסלון הדירה ועליתי חזרה.
"קוראים לי מיה, לא מאיה! ואני לא שואלת אותך שאלות שחודרות לפרטיות שלך אדון קונסיליירי, אני פה כי נאיה רצתה שאני אהיה פה. הדלת שם" התקרבתי לשם במהרה רואה את מיה ואנזו קרובים מידי בעודה מצביעה על הדלת, היה להם הפרש גובה קטן. עם כמה שאנזו גבוה מיה בגובה לא נמוך גם היא.
מבטו ההמום נתפס עליה ונכנסתי מפרידה בניהם במהירות, "אנזו הכל בסדר. מיה לא התכוונה היא איתי" ניסיתי להרגיע אותו מזיזה אותו מעט אחורה, "מיה כן התכוונה. הוא לא מכיר אותי ולא ידבר איך שבא לו" שילבה את זרועותיה מביטה בו בהתנשאות בעודו נוהם. זאת החברה הכי טובה שלי.
"נאיה אם החברה שלך לא רוצה למצוא את עצמה עם כדור בראש, שתרגיע את עצמה" הפנה את מבטו האטום אלי בקול רובוטי. "למה מה תעשה לי?" הזיזה אותי בעדינות נצמדת אליו במבט קשוח. "אתה מוזמן לירות. ההבדל הוא שההורים שלי לא קשורים למאפיה והם כן יחפשו אותי". היא לא איימה עליו עכשיו נכון? היא חולנית. מה אני עושה לעזאזל.
"מה קורה כאן" קול רצחני נשמע, הפנתי את מבטי רואה את נאצ'ו.
YOU ARE READING
When she arrived
Teen Fictionכשהיא הגיעה. הם היו הזוג המושלם, הם היו בלתי מנוצחים ביחד, הם הכירו אחד את השניה כמו שמעולם לא הכיר אדם את עצמו, הם השלימו אחד את השניה, הם היו הכל.. עד שהמגדל התפרק להם בין הידיים. נאצ'ו סוריאנו, היורש של המאפיה האיטלקית, בן שלושים ושלושה ובזוגיות...
