משחקי יריבות

פרק 21 - נ.מ איזבל

"המסע שלך מתחיל בבחירה לקום, לצאת ולחיות באופן מלא." - אופרה וינפרי

כשחגגתי בת 10 נהרסו לי החיים.
ביום שהיה אמור להיות היום שלי איבדתי את כל מה שהיה טוב בחיים שלי. בעצם, כל דבר חוץ מאת ההוקי.
כשהייתי בת שמונה ראיתי הוקי בתור תחביב שאניי רוצה ללמוד בעתיד, ספורט שאהבתי ואהבתי לשחק אותו עם אבא.
כשהייתי בת 10 ראיתי את ההוקי בתור חבל ההצלה היחיד שלי מהחור השחור שהחיים שלי שקעו לתוכם והבנתי שזה יהיה העתיד שלי, לא משנה כמה קשה אצטרך לעבוד בשביל להשיג את העתיד הזה.

הייתה תקופה שחשבתי שהעתיד הזה הוא בסך הכל עוד חלום שבסופו של דבר יצטרף לרשימת התקוות שהתנפצו לי בפרצוף ושעדיף שאוותר על החלום הזה ואתחיל להשקיע במקצוע שיהיה יותר משתלם לי מבחינה כלכלית ושלא ידרוש כסף שלא היה לנו, אבל סמואל והייזל שהיו שם איתי בכל אחד מהרגעים האלה ועזרו לי לזכור שלא אוכל לתחזק את הבית כלכלית או פיזית אם לא אצליח קודם כל לתחזק את עצמי מכל בחינה שהיא.

וזאת הסיבה שהחלטתי להמשיך להילחם על החלום הזה וכרגע, כשאני עומדת עם חליפת ההוקי שלי בכניסה לביילס כשאני מסתכלת על חברי הנבחרת מדברים וצוחקים עם המעודדות, מחכים בדיוק כמוני שהמאמן יגיע ואחריו ההסעה שתקח אותנו למשחק הראשון של העונה והמשחק הראשון שלי בנבחרת החלומות שלי, אני מבינה שההחלטה להמשיך להילחם הייתה ההחלטה הנכונה כי שום דבר לא דומה לתחושת האדרנלין שזורמת בגופי מהמחשבה על המשחק הקרב, מהמחשבה להראות סוף סוף את היכולות שלי ולהוכיח - לכולם ובעיקר לעצמי - שאני ראויה להיות כאן ולשחק בנבחרת הזאת.

אני שומעת קולות ריצה מאחורי ולפני שאני מספיקה להסתובב זרועותיו החזקות של סמואל עוטפות אותי ומרימות אותי באוויר מה שגרם לי לצחוק ומיד אחריו הגיעה הייזל שהסתכלה עליינו בפרצוף חמוץ.
"הייתי אמורה להגיע קודם אבל הוא החליט להידחף קודם" מלמלה בגלגול עיניים וצחוקי התגבר בזמן שסמואל מוריד אותי לרצפה והשתחררתי מזרועותיו כדי לחבק את הייזל.
"באנו לאחל לך בהצלחה לפני שתעלי להסעה. אנחנו נגיע ישירות למשחק אבל רציתי גם לאחל לך בהצלחה עם הקפטן הבן אלף שלך לפני שתסעי וסמואל החליט להצטרף" דיברה הייזל במהירות תוך כדי שאנחנו מחובקות ומחשבותיי נדדו לדסטין, לא דיברנו מאז שהוא כמעט נתקע בי בגלל התקף החרדה שהוא קיבל באימון, אתמול השתדלנו להתעלם אחד מהשניה והוא לא הגיעה לבית הקפה אחרי התקף החרדה שלו.
אני אשקר אם אגיד שלא דאגתי לו, היו רגעים שרציתי לכתוב לו או להתקשר אליו ולשאול איך הוא אבל אחרי כל מה שקרה בלילה ההוא לא הייתי בטוחה שהוא באמת רוצה להיות בסביבה שלי אז הנחתי לזה.

"אעדכן אותך בכל מה שיקרה בתנאי שתספרי לי למה את כל כך חייכנית היום" הזכרתי את ההבטחה שהיא דרשה ממני להבטיח אתמול בלילה כשארזתי את המזוודה הקטנה שלי שתשמש אותי גם ללילה הקרוב וגם לנסיעה הביתה כי מיד אחרי סיום המשחק אני נוסעת הביתה, אני לא מתכוונת לבלות את הסופ"ש הזה רחוק מהבית. לא את היום הזה.