"כשיש לך חלון אתה צריך להיאחז בו ולא לשחרר" - קארול ברנט
שעה חלפה מאז שיצאנו לדרך. השעה היא 0:30 ובפעם הראשונה בחיי, אני מגלה שנאה חדשה לשקט.
תמיד אהבתי שקט, הוא סיפר לי יותר ממה שכל מילה יכלה לתאר ותמיד מצאתי בו משהו שלם כשהרעש פירק את עולמי לגורמים.
הפעם היחידה שבה שנאתי את השקט היה בלילה שבו ג׳סטין התאבד, אבל השקט הזה לא היה שקט. זה היה שקט שניסה ללא הצלחה להסתיר את צרחות הדם המאיימות שהגיעו לאוזניי מהדם שהחתים את רצפת החדר שלו.
אה כן, ואת השקט ששרר במכונית מהרגע שאיזבל ראתה את השעה בשעון מתחלפת ל: 00:00. אני לא יודע מה עבר בראשה ברגע הזה ועל מה היא חושבת בעודה מביטה על הדרך מחוץ לחלון, אבל מה שזה לא יהיה התקיים בשקט שצרם לי כמו השקט ששרר בדירה שלה ברגע שגיליתי שלקחתי את הבתולים שלה באותו הלילה. בשלב כלשהו היא נרדמה והשאירה אותי לבד עם המחשבות שלי על הבחורה היחידה שהצליחה לגרום לי להפסיד חגיגות ניצחון עם הנבחרת ולעשות נסיעת לילה של כמעט שלוש שעות מתוך רצון מוחלט.
אני יכול לשקר ולהגיד לעצמי שהסיבה שהרחקתי את איזבל ממני כל הזמן הזה והתעלמתי מההשפעה שיש לה עליי היא בגלל שהבטחתי לעצמי ולג'סטין שלא אאכזב אותו ושלא אעבור הלאה עד שאסיים לנקום בכל מי שהיה מעורב במותו, או לפחות עד שאוביל את הנבחרת לניצחון בעונת המשחקים האחרונה שלי בביילס.
אבל בתוך תוכי ידעתי שהסיבה לכך שהרחקתי אותה ממני הייתה כי פחדתי, פחדתי מההשפעה שלה עליי ועל החיים שלי. בפעם האחרונה שהיה לי כל כך אכפת ממישהו זה הסתיים בי רואה את גופתו המדממת על רצפת החדר שלו.
מאז שג'סטין התאבד תמיד דאגתי שאף אחד לא ישפיע עליי ברמות שהוא השפיע עליי וגם דאגתי שאף אחד לא יגיע קרוב לזה. לא הייתי מוכן לאבד שליטה ברמה הזאת ולא הייתי מוכן לאבד עוד מישהו שהיה לי אכפת ממנו ברמה הזאת.
אבל אז איזבל הצטרפה לנבחרת. היא, השיער הגלי שלה עם הקצוות הסגולים ששיגעו אותי מהיום הראשון והעיניים הכחולות שלצד הניצוץ החריף והמפתה שתמיד היה בהן, הסתתר גם כאב ומשקל אשמה שכל מה שרציתי היה להעלים את כל מה ואת כל מי שגרם להם להופיע והוריד את החיוך היפה שלה מהפנים לשניה אחת מזורגגת.
לא משנה כמה ניסיתי להכחיש את זה, היא זחלה לי עמוק מתחת לעור ופתאום לא חיפשתי סקס ואלכוהול בשביל להשתיק את הקולות ואת כאב האשמה והגעגוע שתמיד עלו בראשי. חיפשתי את הריבים ואת השיחות העמוקות שהיו לי איתה, חיפשתי את המגע העדין שלה שהפך להיות כל מה שאני צריך בשביל להרגיע את העצבים שלי.
לא רציתי להכיר בזה אבל לא שלטתי בזה ובפעם הראשונה בחיי, אני לא בטוח אם אכפת לי שלא שלטתי במשהו שקשור לחיי.
עצרתי את המכונית כשראיתי את הרמזור שמולי נהפך לאדום וניצלתי את הרגע הזה בשביל להעיף מבט לכיוונה של איזבל.
YOU ARE READING
משחקי יריבות
Romanceהמטרה של דסטין הייתה ברורה. להגיע לקולג', להוביל את נבחרת ההוקי לעונת המשחקים המושלמת ולנקום בכל מי שהיה חלק במוות של אחיו התאום. ובשביל להשיג את המטרות האלה דסטין הציב לעצמו חוק אחד - בלי הסחות דעת. אבל מה קורה כשלנבחרת ההוקי מצטרף שחקן חדש - או יו...
