"לעיתים קרובות שנאה רבה מייצגת אהבה גדולה שעבר זמנה" - שארל אוגוסטן סנט בו
גופי קפא כשנכנסתי לחדרה של אוליביה וראיתי אותה יושבת על המיטה שלה מקופלת, לא מפסיקה לבכות ולצרוח בכאב שחדר עמוק לעצמותיי והכאיב לי בכל נשימה. הילדה הקטנה הזאת.
שמהיום שמצאתי אותה עם הסכין ביד היא תפסה מקום בחיים שלי שלא חשבתי שילדה בת 12 תצליח לתפוס.
אותה ילדה יושבת כרגע מולי, מרימה את מבטה לאחר שהרגישה את הנוכחות שלי ושל איזבל בחדר והביטה בי במבט כמעט מתחנן לעזרה תוך כדי שהיא ממשיכה לצרוח ונראית כאילו מישהו או משהו רודף אותה.
ובמקום לרוץ אליה, לחבק אותה ולעזור לה לצאת מההתקף חרדה הזה אני עומד מולה קפוא, לא מצליח לגרום לגוף שלי לעבוד ולהיות שם בשבילה.
לאחר כמה שניות מתוחות שהרגישו כמו הסיוט הכי איטי ומייסר שחוויתי מאז השקט שהיה סביבי כשמצאתי את ג'סטין מת ואת שלולית הדם סביבו.
צעדים שקטים תופסים את תשומת ליבי ועיניי עוקבות אחרי איזבל הקטנה שנכנסת בשקט לחדר ומתיישבת על קצה המיטה, תחילה אוליביה התכווצה בפחד מהקרבה של איזבל בעקבות כך שלא הכירה אותה. לרגע גופי נדרך עוד יותר והתכוונתי לעצור את איזבל אבל לפני שהספקתי להגיד משהו איזבל הניחה את ידה על כתפה של אוליביה בעדינות ולחשה לה משהו שלא הצלחתי לשמוע אבל כנראה היה בול מה שאוליביה הייתה צריכה לשמוע כי גופה התרפה והיא נצמדה לגופה של איזבל שעטפה אותה בחיבוק חם והמשיכה ללחוש לה מילים מרגיעות שלא הצלחתי לשמוע.
ליבי הלם בחזהי כשהסתכלתי עליהן מחובקות בזמן שאיזבל מרגיעה אותה כאילו זאת לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה ובין כל המחשבות הלא ברורות והרגשות שלא היה לי מספיק כוח או רצון לנתח, זיהיתי צורך מגונן בתוכי שדרש לדעת למה הסיטואציה הזאת כל כך מוכרת לה.
עינייה של איזבל מצאו את עיניי מסמנות לי להיכנס ונשמתי עמוק, לא בטוח אם בגלל המצב של אוליביה או בגלל המבט של איזבל שכמעט הרג אותי במקום, ונכנסתי לחדר סוגר את הדלת בידיעה שמנורת הלילה דולקת.
התקרבתי למיטתה של אוליביה בזהירות, מתיישב על הברכיים מולן ומביט באוליביה הקטנה שהייתה עטופה בזרועותיה של איזבל והביטה בי בעיניים אדומות, נפוחות מבכי ועייפות נפשית שאף ילדה בת 12 לא צריכה להרגיש והכאיבה לי בחלקים הכי אפלים בגופי.
"אני כאן קטנטונת. אני ואיזבל פה איתך, את לא לבד" לחשתי בהבטחה מתרומם כדי לנשק את מצחה וכף ידה הקטנה עטפה את ידי מתחננת שלא אעזוב וחיוך קטן עלה על הפנים המתוקות שלה.
"ידעתי שתבוא, אתה תמיד בא" לחשה בקול צרוד מבכי ומלא הערכה, משתחררת מזרועותיה של איזבל וכורכת את זרועותיה הקטנות סביב צווארי.
YOU ARE READING
משחקי יריבות
Romanceהמטרה של דסטין הייתה ברורה. להגיע לקולג', להוביל את נבחרת ההוקי לעונת המשחקים המושלמת ולנקום בכל מי שהיה חלק במוות של אחיו התאום. ובשביל להשיג את המטרות האלה דסטין הציב לעצמו חוק אחד - בלי הסחות דעת. אבל מה קורה כשלנבחרת ההוקי מצטרף שחקן חדש - או יו...
