פרק 50 - נ.מ איזבל

48 8 9
                                    

״לאהוב מישהו פירושו להכיר אותו היטב ולאהוב אותו למרות זאת״ - ויקטור הוגו

הלב שלי דופק כמו שבחיים לא דפק והנשימות החנוקות שלי מובילות אותי בזמן שאני קמה בשקט משולחן האוכל ההרוס ויוצאת אחרי דסטין.
כשדסטין הזכיר את הארוחה הזאת וטען שבשנה שעברה היא הסתיימה בריבים ומכות, הנחתי שגם הפעם הארוחה לא תלך חלק ושרוב הסיכויים תסתיים ברע, אבל לא חשבתי שככה היא תסתיים.
לא חשבתי שאי פעם אראה את דסטין כל כך נסער, כל כך מלא שנאה ורצון לנקום.
ליבי נשבר עם כל מילה שדסטין הטיח בגרייסון ובאבא שלו, כאב לי לשמוע עד כמה סבל וכמה הוא הדחיק בתוכו והייתי בטוחה שמה שאמר לא היה רבע ממה שהרגיש ורצה להגיד.

״דסטין חכה שניה!!״ צעקתי כשכבר יצאתי אחריו, מנסה להשיג אותו אבל הוא היה מהיר ממני וכבר כמעט הגיע לאוטו.
״את לא צריכה להיות פה, אני לא רוצה להוציא עלייך את העצבים שלי״ אמר בישירות ויכולתי לשמוע שהוא מרסן את עצמו ומתאמץ להישאר הכי רגוע שיכל, הייתי צריכה להתרחק. הייתי צריכה לתת לו להיות לבד ולהירגע. אבל לא יכולתי, לא יכולתי להשאיר את הבן אדם הזה, שאהבתי יותר מהכל, כל כך שבור וכאוב.
״לא אכפת לי. באתי לפה בשביל להיות פה איתך ובשבילך, זה כולל גם לספוג את העצבים שלך״ אמרתי בנחישות רכה, גורמת לו לעצור כשגבו היה מולי.

״אז אולי זאת הייתה טעות שבאת איתי״ אמר בשקט, גורם לליבי לקפוא ולי להירתע מעט.
ידעתי שהוא עצבני, ידעתי שאני לא צריכה לקחת משהו ממה שאמר באופן אישי ושהוא עצבני ופגוע ממה שקרה בארוחה, אבל לא יכולתי שלא לשמוע את מעט הכנות ששברה את קולו.
״דסטין אתה לא מתכוו-״ התחלתי להגיד בתקווה שזה ירכך אותו
״אני צריך להיות לבד איזבל, אני לא מספיק רגוע בשביל זה״ קטע אותי אומר בחדות וראשי הסתחרר מהטון החד והקר בקולו.
״כבר אמרתי לך שלא אכפת לי, אני אוהבת אותך ואני פה בשביל-״ התחלתי להגיד נקטעת על ידי רעש היד שלו שהוטחה על דלת האוטו וגרמה לי להשתנק ולקפוץ לאחור בבהלה.
״אני רוצה להיות לבד.״ אמר בקול האדיש והקר ביותר ששמעתי ממנו, נרתעתי עוד יותר כששמעתי את חוסר הסבלנות בקולו ולמרות שהכרחתי את עצמי לזכור שהוא עצבני ושהוא לא מתכוון למה שאמר, לא יכולתי שלא להיפגע מעט מהדרך בה דיבר אליי.

״מצטערת שאני מפריעה לך עד כדי כך״ מלמלתי בציניות, מנסה ללא הצלחה להסתיר את הנימה הפגועה שבקולי.
״אני אוהב אותך לבנדר, אבל אני צריך לפרוק את העצבים שזורמים בגופי כרגע ולא אצליח לעשות את זה כשאת בסביבה שלי ואני אנסה לרסן את עצמי בשביל שלא תפגעי, אחזור יותר מאוחר.״ אמר בשקט ובאותה השניה הוא נכנס לאוטו ונסע, משאיר אותי לבד בבית שלו עם המשפחה שלו שמחבבת אותי פחות משהיא מחבבת אותו, נוסע להשם יודע איפה ונותן לדאגות ולפחדים שלי לאכול אותי מבפנים.
———

משחקי יריבותWhere stories live. Discover now