משחקי יריבות

פרק 47 - נ.מ דסטין

״העצוב ביותר הוא כשאדם שהעניק לך זיכרונות נהפך בעצמו לזיכרון״

השעון המעורר שכיוונתי מצלצל בשעה 6:45 אבל הוא היה בשביל לבנדר יותר מאשר בשבילי בעקבות כך שלא הצלחתי לישון ליותר משלוש שעות מסכנות.
מה שחד משמעית היה יותר טוב מהלילות הלבנים שנהגתי לעשות בשנים הקודמות בעקבות המחשבות והזכרונות שרצו בראשי ולא נתנו לי שקט.

גופה הקטן של לבנדר זז בזרועותיי וקטע את מחשבותיי, נישקתי את קודקוד ראשה בעדינות והרגשתי חיוך קטן  עולה על פניי מהמראה שלה ישנה ורגועה ככה.
ראשה היה על חזהי, שיערה נח על זרועי ודגדג את עורי, ידיה נחו בחופשיות על גופי וגופה שכל מה שכיסה אותו הייתה חולצה שלי שלבנדר לבשה לפני שהלכה לישון כדי שלא יהיה לה קר ושמיכה שכיסתה את שנינו, צמוד אליי.

אף פעם לא אהבתי להתכרבל עם בחורות, זה היה מגע אינטימי מדי שגרר יותר מדי שאלות מהצד של הבחורה ואי נוחות מהצד שלי.
אבל את לבנדר לא יכולתי ולא רציתי לשחרר.
התחושה שלה בזרועותיי התגלתה מהר מאוד בתור הדבר האהוב עלי והפרט שמפתיע אותי בגילוי הזה הוא שלא אכפת לי אם הנוכחות שלה בזרועותיי כוללת עירום או לא.

צלצול טלפון קטע את מחשבותיי באופן סופי ונאנחתי בחוסר רצון, מרחיק ממני את לבנדר בלית ברירה ולקחתי את הטלפון, עונה מבלי לראות את השם על הצג.
אבל כששמעתי את הנשימות הכבדות והמוכרות של אבי המניאק, התחרטתי על כך שלא קראתי את השם על הצג לפני שעניתי.
טעות של טירונים.

״אנחנו נפגשים עוד כמה שעות, אין שום דבר שאתה מרגיש צורך להגיד לי שאתה לא יכול להגיד לי כשאגיע״ אמרתי לא מתכוון להעמיד פנים שיש לי רגש כלשהו כלפיי הבן אדם הזה מעבר לשנאה.
התיישבתי על המיטה כי הידיעה שהמניאק נמצא בצידו השני של הטלפון ושאצטרך לראות אותו בעוד כמה שעות, הספיקה בשביל לפוצץ את הבועה הקטנה שניסיתי לייצר לעצמי והבעירה מחדש את העצבים שלי.

״נהוג להתחיל ב׳בוקר טוב׳ בן. תהיה מנומס לאבא שלך״ לא ריסנתי את הצחוק נטול ההומור שנפלט ממני כששמעתי את המשפט המגוחך שאמר, מסובב את ראשי כשהרגשתי את ידה של לבנדר על כתפי וכמו קסם, כל גופי נרגע כשראיתי אותה ערה, מנשקת את כתפי ומסמנת לי ללא מילים שהיא פה.

״אל תטיף לי על נימוסים ואל תחשוב לרגע שאתה אבא שלי או שאני הבן שלך, הפסקתי להיות הבן שלך כשהרבצת לג'סטין בפעם הראשונה. אתה מוזמן להטיף את הנימוסים שלך לילד האהוב שלך״ הערתי בחדות, לא הייתי בטוח איך אתמודד עם השבוע הזה וכמה הוא יהיה גרוע אבל ידעתי שאצטרך הרבה סבלנות בשביל להתמודד איתם ולא הייתי בטוח אם יש לי את הסבלנות הזאת.

״אויש אל תתמסכן, אין לי כוח לשמוע את זה. בכל מקרה רק רציתי לעדכן אותך שהסעודה הקבועה תתקיים בצהרי יום השנה המטומטם לאחיך, לא שאני מבין למה צריך לציין אותו. אחיך התאבד, זאת בושה לציין יום שנה לחטא כזה. תאר לעצמך מה יגידו אם יגלו שהבן הפגום של גרג וויליאמס התאבד. זאת בושה״ זעם עיוור את עיניי ובמעט השפיות שהייתה לי, נישקתי את לבנדר בלחי וסימנתי לה שתלך להתארגן כי אנחנו צריכים לצאת לכיוון השדה בעוד בערך שעה.
אחרי שסיימנו את הסבב השני שלנו אתמול בלילה שכבנו יחד במיטה, צופים בסרט מטומטם ששודר בטלוויזיה ושאלתי אותה אם היא תרצה לבוא איתי הביתה לקנדה לשבוע של יום השנה כי בכנות, לא ידעתי איך אסתדר שם בלעדיה. בדרך כלל קונור היה מגיע איתי, לפחות ליום השנה עצמו, אבל השנה הוא לא יכל להגיע מסיבה כלשהי שהוא לא היה מוכן לספר לי ובכל מקרה ידעתי שאצטרך את לבנדר כדי להצליח להישאר שפוי ויציב השבוע.