״אתה יודע שאתה מאוהב כשאתה לא רוצה ללכת לישון בלילה כי החיים שלך יותר טובים מכל דבר שתוכל לחלום עליו״ - ד״ר סוס.
אני יוצא סוף סוף משדה התעופה של בוסטון אחרי 10 שעות טיסה מתישות שלא כוללות גם את הצ’ק אין לטיסה וההמתנה, אני עולה לאוטובוס הראשון שמגיע ונוסע לתחנה הקרובה לביילס ומתקשר פעם נוספת ללבנדר, מרגיש את התסכול מטפס גבוה יותר בחזי כשגם הפעם היא לא ענתה.
ידעתי שיהיה מסובך לעשות את השיחה הזאת דרך הטלפון, ידעתי שעד שלא נראה אחד את השני פנים מול פנים לא אוכל לנסות לתקן את מה שהרסתי.
אבל לעזאזל, הייתי צריך לשמוע את הקול שלה. הייתי צריך לדעת שהיא בסדר כי הייתה לי תחושה חזקה שמשהו קרה וככל שהתחושה התחזקה יותר ככה התחלתי לדמיין מה עלול היה לקרות לה וכל סיטואציה יותר גרועה מהשניה.
האוטובוס עצר בתחנה שקרובה לביילס ויצאתי, נכנס לבניין שלי ושל הבנים דרך הכניסה האחורית שנמצאת מאחורי התחנה, המוח שלי המשיך להריץ את כל מה שיכול לקרות ללבנדר כרגע ועם כל מחשבה שעברה בראשי הדאגה שזרמה בגופי התחזקה והעובדה שהיא לא ענתה לי לא עזרה.
״אתה חזרת מהר, לא ציפיתי לראות אותך כאן עד מחר לפחות״ שמעתי את קולו של קונור, רואה אותו מגיע לכניסה של הבניין, לבוש בבגדי ריצה.
״לא הייתי מסוגל להיות שם יותר ואני צריך למצוא את איזבל״ הסברתי בקצרה כשנכנסנו לבניין.
הוא הסתכל עליי לרגע והיה נראה שהוא יודע משהו שאני לא אבל הוא הסיט את מבטו ונכנס למעלית לפני שהספקתי לשאול.
״יש לך מבט מוזר, מה אתה יודע?״ שאלתי כמעט מפחד מהתשובה שלי, משהו נוסף עבר במבטו, היה נראה שהוא מתלבט מה לענות.
״אחי תקשיב…״ החל להגיד באיטיות, מהסס אם לסיים את המשפט וזה רק עצבן והלחיץ אותי עוד יותר.
״דבר, איפה איזבל? מה קורה איתה?״ שאלתי, מרגיש את ליבי כואב מרוב הדאגה וההבנה שקרה משהו, בדיוק כשהמעלית נפתחה ויצאנו ממנה הולכים לכיוון הדירה.
״אני חושב שאתה-״ החל להגיד בזמן שהוא פתח את הדלת עם המפתח אבל לא הצלחתי להקשיב את שאר המשפט כי היה את קייל, אומר את המשפט האחד שגרם לי לרצות להרוס את העולם.
״אתם עדיין במיון?…. טיפול נמרץ? פאק, הצלחת לראות את איזי?…לעזאזל זה רע כואב לי הגוף רק מלחשוב על זה״ גופי בער, ליבי דפק כמו שלא דפק בחיים, באותו הרגע הדלת נטרקה מאחורינו וקייל הרים את ראשו, קופא כששם לב שנכנסתי ושמעתי הכל.
״איזבל בבית חולים?!״ כל העולם סביבי נעצר כשהשאלה הזאת נפלטה מפי, קייל החל לגמגם וקונור הניח את ידו על כתפי כאילו שזה מה שיעזור בשביל להרגיע אותי.
״תענו לי. איפה היא? מה קרה לה?״ שאלתי בתקיפות ודרש משניהם לענות לי כבר, ידעתי שמשהו קרה לה.
״היא עברה תאונה אתמול, כשנסעה למרילנד. לא יודעים בדיוק מה קרה לה״ המילים שאמר חתכו את ליבי כמו סכינים, הרגשתי את הדמעות והדאגה חונקות את גרוני, כל מה שרציתי כרגע היה לחזור ליום השנה המזורגג ולענות להודעות שלה, לוודא שהיא לא דואגת ושהיא לא תחזור לכאן לבד.
שקר, כל מה שרציתי היה לנשק אותה. לחבק אותה. להיות איתה.
רציתי אותה לעזאזל.
YOU ARE READING
משחקי יריבות
Romansaהמטרה של דסטין הייתה ברורה. להגיע לקולג', להוביל את נבחרת ההוקי לעונת המשחקים המושלמת ולנקום בכל מי שהיה חלק במוות של אחיו התאום. ובשביל להשיג את המטרות האלה דסטין הציב לעצמו חוק אחד - בלי הסחות דעת. אבל מה קורה כשלנבחרת ההוקי מצטרף שחקן חדש - או יו...
