משחקי יריבות

פרק 42 - נ.מ דסטין

אנחנו יכולים לסלוח לילד שמפחד מהחושך, הטרגדיה האמיתית של החיים היא כשאנשים מפחדים מהאור - אפלטון

יצאנו ממרכז השיקום ב 16:30 אחרי כמעט ארבע שעות בים, כשהחזרנו את אוליביה לחדר שלה ונפרדנו ממנה היא חיבקה את שנינו. לי היא לחשה פעם נוספת שהיא מצטערת על מה שהיה היום למרות שהיא לא הייתה צריכה להצטער ואני לא יודע מה היא לחשה לאיזבל אבל החיוך שעלה על הפנים של איזבל והחיבוק שנתנה לאוליביה הבהיר לי שזה ריגש אותה לשמוע את מה שהיא אמרה.

היה לי קשה להכיל את ההתקף בכי של אוליביה כשהתחננתי בפניה שתאכל, המחשבה על לאבד אותה גורמת לחלקים הכי עמוקים בליבי להישבר ולצלקות שנותרו בליבי מהאובדן של ג׳סטין להיפתח מחדש.
תמיד קשה לי לראות את אוליביה בהתקפים שלה, גם כי זה מזכיר לי את ההתקפים של ג׳סטין וגם כי אכפת לי מהילדה הזאת יותר מדי.
אבל ידעתי שהסיבה שכמעט התפרקתי היום כשראיתי אותה בוכה ורועדת בגלל שהייתה צריכה לאכול לא הייתה קשורה רק לחשיבות שלה בחיי, לא הייתי צריך להסתכל בלוח השנה בשביל לדעת איזה תאריך יגיע בעוד שבועיים וחצי.

הכאב החד שזורם בגופי לצד תחושות השנאה, האשמה וחוסר הסבלנות שקיימות בתוכי בתקופה הזאת של השנה יותר מבכל יום אחר, הספיקו כדי להזכיר לי את התאריך הנורא שמתקרב.
יום השנה למותו של אחי התאום.
היום בו חלק בי מת לנצח.

״אתה יודע חשבתי שתעדיף שנעלה לחדר שלך ותיישם את האיומים שלך מהבוקר אבל אם אתה מעדיף שנשב באוטו ונשתוק גם זה אפשרי, אני לא אתלונן״ קולה המתוק של לבנדר קטע את רצף המחשבות שלי וגרם לי להסתכל עליה, רק אז קלטתי שהגענו מבלי ששמתי לב ושאני הייתי עסוק מדי במחשבות שלי בשביל לזוז או להגיד משהו. בחנתי את לבנדר לרגע, טובע בעיניה ומרגיש את גופי נרגע כמו שהוא תמיד נרגע בנוכחות שלה.

לבנדר כנראה שמה לב שאני בוהה בה ומעריץ כל סנטימטר בבחורה שמולי כי לחייה האדימו ושמתי לב שהיא נהפכה להיות מודעת מדי לכל תנועה שעשתה.
אני לא יודע איך הייתי שורד היום בלעדיה, בכללי זה נראה שבזמן האחרון השפיות שלי מבוססת על הנוכחות שלה בחיים שלי.
זה יהיה שקר אם אגיד שזה לא מפחיד אותי, שהרגשות הברורים שפיתחתי כלפיה לא מפחידים אותי, אבל מפחידה אותי המחשבה שהיא לא תהיה חלק מהחיים שלי ומהיום-יום שלי כך שאני פשוט זורם עם זה ונותן לעצמי להתאהב בה בכל יום מחדש.

״אתה יכול להפסיק לבהות בי כל היום? זה מביך אותי״ מלמלה במבוכה וחייכתי מההשפעה הברורה שלי על גופה.
״את יפה ואת סקסית ברמה שהזין שלי נעמד רק מלראות אותך נושמת, אני לא יכול שלא לבהות בך״ אמרתי רק בשביל לראות את האדום שעל הלחיים שלה מתחזק ואת החיוך המתוק על פניה וגם כי זאת הייתה כנות מוחלטת.

״אבל ברצינות רגע, אתה בסדר? היית נראה לא מפוקס כל הנסיעה״ החיוך הנבוך שלה התחלף במבט דואג ורך שמוטט כל חומה שבניתי מסביב לליבי.
״הייתי צריך רגע לעכל את כל מה שהיה היום עם אוליביה. תמיד קשה לי לעכל את ההתקפים שלה כי כואב לי לראות אותה ככה, היום זה פשוט היה יותר מדי קשה לי.״ הסברתי בקצרה ולפי מבטה ידעתי שהיא הבינה את זה מבלי שאפילו אמרתי מילה.
״זה היה יפייפה לראות כמה היא אוהבת אותך וכמה חשוב לה שתשאר בחיים שלה.״ שיתפה בחיוך שהיה מלא חיבה ואהבה שראיתי שנוצרה בה אחרי השיחה שהייתה לה עם אוליביה.