משחקי יריבות

פרק 1: נ.מ דסטין

"כישלון זה פשוט הזדמנות להתחיל מחדש, הפעם בצורה חכמה יותר." - הנרי פורד.

אנשים ששומעים את השם 'דסטין וויליאמס' חושבים שבסך הכל מדובר בנער הפלא של ההוקי, אותו הנער שכבר בגיל 14 משך את עיניהם של הנבחרות המקצועיות, אותו הנער שנעלם בגיל 17 מסיבות לא ידועות וחזר שנתיים אחר כך בתור קפטן ה-'הקסטארס' כאילו שום דבר לא קרה, את אותו הנער עם המבט הקפוא והקטלני שתבוע בעיניו כמו שהוקי טבוע בנשמה ובמורשת שלו.

ובתור  'דסטין וויליאמס' אני יכול להגיד שכל אחת ואחת מהשמועות המזוינות האלה נכונות ומדויקות,
בדרך כלל שמועות זה דבר הרסני, הן תמיד מתחילות באדם אחד שרואה סיטואציה ומחליט שהוא צריך לפרש אותה על אף שהקשר בינו לבין האנשים שחוו את הסיטואציה, מקרי יותר מהקשר שלי עם מוזיקה (ולפרוטוקול- אין לי שום קשר למוזיקה מעבר לעובדה שאני שומע אותה.), ומשם זה ממשיך לרשתות החברתיות עד שזה מגיע לעוד בן אדם שבמקרה היה קשור לבן אדם שהיה איפשהו באותה סיטואציה והוא מחליט שהוא צריך להעלות עוד זווית על זה ולהוסיף לשמועה שכבר רצה בכל מקום ומשם זה כבר עובר לאנשים שבאמת היו נוכחים בסיטואציה ומה שנותר להם לעשות זה או להכחיש את השמועה או פשוט לחיות איתה ולדאוג שכל אחת מהשמועות שיגיעו אחר כך יבואו לטובתם.

במקרה שלי, בחרתי לקחת אותן לטובתי ולבנות בעזרתן את התדמית שלי, אותה התדמית שאף אחד חוץ מהחברים שלי, לא יכול לראות מה יש מאחוריה.
----

נכנסתי למועדון הקבוע שלי ושל הבנים,
ה-"בלסטריט", מסמן לריד- בוגר "ביילס", ידיד טוב שלי ואחד הברמנים של המקום - שיביא לי כוס בירה, בימים רגילים הייתי פותח עם שוט וודקה ומסיים עם כוס או שתיים של ג'ק דניאלס, אבל בעקבות כך שמחר מתקיים אימון הפתיחה של עונת ההוקי, נכנסתי כבר אתמול למשטר האלכוהול הקפדני שאני והבנים מנהלים במהלך עונת המשחקים.

התחושה שזורמת בגופי מהמחשבה שמחר נחזור לזירה כמעט מחשמלת, אין דבר שאני יותר אוהב מהתחושה של הגוף שלי על הקרח, התחושה שהכל נעלם והדבר היחיד שאתה צריך לחשוב עליו זה איך לנצח את הנבחרת היריבה בדרך הטובה והמהירה ביותר.

"בהצלחה מחר אחי, אני מחכה לראות את האליפות אצלנו בעונה הבאה" אמר ריד, שפרט לכך שהוא ידיד טוב שלי ותלמיד לשעבר ב'ביילס', הוא גם אוהד שרוף של הנבחרת כמו כל בן אדם באזור הזה של המדינה, הנהנתי לעברו בהוקרת תודה, לוקח את הבירה, מתעלם מהלחץ שישב בחזהי בעקבות ההפסד הכמעט מביך שהיה לנו בגמר האליפות של שנה שעברה ומתקדם לבנים שישבו כבר בתא הקבוע שלהם, כל אחד מהם עם כוס בירה ובריאן מחבק את החברה שלו, מקיילה, הם הכירו בשנה שעברה בקורס משותף ומאז הם דבוקים אחד לשניה, אני לא חושב שאי פעם ראיתי את בריאן אובססיבי לבחורה כמו שהוא אובססיבי אליה ובעקבות העבר המוכר של בריאן אני והבנים עדיין לא החלטנו אם האובססיה הזאת בריאה.