"לא נכשלים כשאנו נופלים, אלא כשאנו מוותרים לקום." – Mary Pickford.
"אני מופתע שהמאמן נתן לכישלון כמוך להמשיך לשחק בנבחרת"
מילים הם דבר הרסני. מספיקה מילה אחת קטנה בשביל לפרק בן אדם - גם את הבן אדם החזק בעולם.
עם השנים למדתי להכחיש את רגשותיי, למדתי לא לתת לכל מילה לחדור לתוכי ולפרק אותי.
אבל כמובן שגם את זה אבא החליט להרוס וכמובן שהוא יהרוס לי את זה באחד האימונים האחרונים שלי לפני המשחק מול גרייסון במוצ"ש.
"לפחות אחד מכם עושה משהו כמו שצריך ומביא גאווה הביתה"
אני רץ סביב המגרש בניסיון להדחיק את קולו של אבי שחודר לעצמותיי יותר מברגיל, מגביר את קצב הריצה שלי בתקווה שהגוף שלי כל כך ישרוף עד שהמוח שלי ישתוק.
"משהו שאתה נכשל בלעשות"
אני ממשיך לרוץ שומע מרחוק את קולו של קונור שמנסה לגרום לי לעצור אבל אני מתעלם כי הדבר היחיד שעובר לי בראש זה הקול הצרוד של אבא.
הנשימות שלי נהפכות למעט כבדות יותר ותחושת השריפה של שריריי מתחלפת בכאב עמום.
"אתה משמש בתור האכזבה של המשפחה"
עלינו על הקרח, המאמן קלסון ביקש מאיתנו להתאמן על מהירות ההחלקה שלנו אז אני מחליק.
מהר, חד וללא הפסקה. אני מרגיש חולשה שכבר שנים לא הרגשתי וזעקה שאני נלחם כל יום שלא תחזור, אבל אני מתעלם כי הדבר היחיד שאני מרוכז בו הוא הרעל שממשיך להסתובב בראשי.
"אתה חסר כישרון ויכולת"
הקולות של הבנים שצעקו לי לעצור התערבבו עם קולו נוטף השנאה של אבא ואני ממשיך להחליק, אני לא מצליח לראות שום דבר חוץ מאת האפלה שעוטפת אותי ושורפת אותי מבפנים, אני מרגיש את הכאב החד שעובר בעמוד השדרה שלי ויודע שאני צריך לעצור אבל ממשיך כי הכאב ממכר ואני רוצה להרגיש אותו במקום את המילים שלו.
"חבל שלא מתת יחד איתו"
אני מאבד שליטה. אני לא יודע מה קורה סביבי, אני ממשיך להחליק בגוף רועד ובוער.
העיניים שלי קפואות, אני לא מצליח לראות מסביבי וכל מה שאני שומע זה צרחות עמומות ואת קולו של אבא שמצליף בי כמו שוט.
הנשימות שלי נהפכות לכבדות, הצרחות של כולם מתחזקות ואני לא עוצר, אני לא מסוגל לעצור.
קול צעקה מוכר גרם לגופי לקפוא. לא הייתי צריך להיות בהכרה כדי לזהות את הקול הזה, את הקול שלה.
המחליקיים שלי נעצרות בקול חריקה צורם, נשימותינו הכבדות הסתנכרנו וקרן אור קטנה חדרה לתוך האפלה שחנקה אותי כשראיתי את איזבל עומדת צמודה אליי, מסתכלת עליי בעיניים בוערות.
לא בטוח אם מהבהלה מכך שעמדתי להתנגש בה, מנימה של דאגה שלא הבנתי או מהמתח שבער בינינו.
אני לא יודע איזה סם יש בבחורה הזאת אבל ברגע שעינינו נפגשו וטבעתי בצבע הכחול העמוק בעיניי, הרגשתי את גופי נרגע.
הכאב החד בעמוד השדרה שלי נחלש ונשימותיי הכבדות נהפכו לקלות יותר בזמן ששריריי נרגעו.
הקולות בראשי השתתקו.
YOU ARE READING
משחקי יריבות
Romanceהמטרה של דסטין הייתה ברורה. להגיע לקולג', להוביל את נבחרת ההוקי לעונת המשחקים המושלמת ולנקום בכל מי שהיה חלק במוות של אחיו התאום. ובשביל להשיג את המטרות האלה דסטין הציב לעצמו חוק אחד - בלי הסחות דעת. אבל מה קורה כשלנבחרת ההוקי מצטרף שחקן חדש - או יו...
