משחקי יריבות

פרק 7 - נ.מ איזבל

"משחקים נוצחו על ידי שחקנים שהתמקדו במגרש. לא על ידי אלו שעיניהם היו דבוקות ללוח התוצאות." - וורן באפט.

צלצולי השעונים המעוררים הקפיצו אותי מהמיטה והזכירו לי שהיום יום שני ויחד איתו מתחיל השבוע השני שלי בביילס.
יצאתי מהמיטה, מנתקת את הטלפון שלי מהמטען ולפני שבדקתי את השעה כבר נכנסתי למקלחת מתחילה את ארגוני הבוקר שלי.

בעקבות כך שאני בכל מקרה יוצאת מפה לאימון אז ויתרתי על מקלחת ולאחר שסיימתי את ארגוני הבוקר הבסיסיים וסידרתי את השיער, יצאתי מהמקלחת פותחת את הארון בשביל להוציא את חליפת ההוקי שלי נעצרת כשצלצול הטלפון שלי נשמע ברחבי החדר.

פתחתי אותו מביטה בשעה וליבי נפל תוך כדי שתחושת אשמה מפלחת את ביטני כששמה של ביילי הופיע על הצג.
בגלל שזה היה השבוע הראשון שלי בביילס לא יכולתי לנסוע הביתה בסופ״ש כי הייתי צריכה לסדר דברים אחרונים לקראת הסמסטר שיתחיל בשבוע הבא וגם אהיה כנה ואגיד שלא היו לי מספיק כוחות נפשיים כדי לחזור כל כך מהר למציאות של ביתי.

אבל עכשיו - כשביילי מתקשרת אליי ב 6:10, תחושת האשמה שמפלחת את ביטני מהדקת את החבל שכרוך סביב גרוני מאז יום הולדת 10 שלי. אותה יום הולדת ארורה שהרסה את חיי.

הטלפון שהמשיך לצלצל ניתק אותי מהמחשבות. נשמתי עמוק ועניתי לשיחה, מצמידה את הטלפון לאוזני.
״היי בייליק״ אמרתי מאמצת את הטון האנרגטי ביותר שיכולתי לאמץ כדי שלא תדאג שקרה משהו, מתארגנת בזריזות ויוצאת מהחדר שלי עם התיק, רואה את הייזל יושבת כבר בסלון שותה את הקפה שלה.

אם חיפשתן בחורה אנרגטית שמצליחה לקום ב4:30 בבוקר ולהתחיל לרקוד ולצחוק כאילו השעה היא 16:30 בצהריים, תסמכו על הייזל באס שתייצג בדיוק את הבחורה שאתם מחפשים.

היא הביטה בי, שואלת בשקט עם מי אני מדברת והרחקתי לרגע את הטלפון מהאוזן כדי לענות לה.
״זאת ביילי ותתחילי להתארגן צריך לצאת עוד עשר דקות״ עניתי במהירות והיא גלגלה עיניים בחיוך ענק, קופצת מהספה וטסה לחדר שלה גורמת לי לצחוק.
לפני כמה ימים הייזל סיפרה לי שכחלק מהלימודים שלה כעיתונאית היא עושה סדרת כתבות על ביילס וכחלק מזה היא עושה גם פרק עם ההקסטארס אז היא דיברה עם המאמן קלסון והיום היא מגיעה איתי לאימון כדי לראות את האינטראקציה בין השחקנים ולחשוב על רעיונות לכתבה.

תוך כדי המחשבות שמעתי שיעול גרוני, חזק ומוכר שגרם לליבי להתכווץ מהידיעה שמדובר באבא שלי שבקו השני של הטלפון וחזרתי לשיחה עם בייליק.
״סליחה בייליק, התארגנתי לאימון. מה קורה? למה את ערה כל כך מוקדם? איך אבא? איך ג׳קס?״ התנצלתי במהירות, שוטפת אותה בשאלות מלאות דאגה שחנקה את גרוני.
״תנשמי קצת איז, אני לא עומדת בקצב השאלות״ עצרה אותי בצחוק המתגלגל והמתוק שלה, לעזאזל היה טוב לשמוע את הצחוק הזה.
״פשוט תספרי לי איך את, למה את ערה כל כך מוקדם?״ דייקתי את השאלה שלי ברוגע, רואה שהייזל הגיעה לסלון מוכנה ויצאנו לכיוון מתחם ההוקי.