משחקי יריבות

פרק 35 - נ.מ איזבל

"הגבולות היחידים הם אלה שבתוך ראשנו. אבל אם נשתמש בדמיוננו, האפשרויות שלנו יהיו בלתי מוגבלות"- ג'יימי פאולינטי

הקשתי את הקוד המוכר שפותח את השער לבית של משפחת וייט והלכתי בשביל האבנים המוכר בזמן שדסטין מאחורי מחזיק בידי.
אני לא בטוחה שעיכלתי את כל מה שקרה בשעות האחרונות, המעבר החד של דסטין מלהיות המניאק שהתרגלתי לריב איתו בכל שניה שהיינו ביחד לגבר שדאג להפוך את אתמול בלילה ליום ההולדת הטוב ביותר שאי פעם חגגתי ואת הפעם הראשונה -השנייה- שלי לפעם הראשונה הכי טובה שיכולתי לדמיין והגבר שעטף אותי בזרועותיו לפני כמה דקות וצחק עליי כשהסמקתי אחרי שקראתי לעצמי החברה שלו. עדיין מפתיע אותי והתחושה הטבעית שקיימת בין שנינו מפתיעה את שנינו באותה המידה.

המחשבה על התגובה שלו לכך שקראתי לעצמי החברה שלו שולחת זרמים לאייברי והרגשתי את הפרפרים מתעופפים בבטני בזמן שחיוך קטן עולה על פניי.
אני לא זוכרת מתי הרגשתי כל כך חופשייה ורגועה עם מישהו שהוא לא סמואל או הייזל וזה היה שינוי מרענן שאתמול, כשנרדמתי בזרועותיו של דסטין רגועה ונינוחה יותר מאי פעם, ידעתי כמה נזקקתי לשינוי הזה.

מחשבותיי נקטעו כששמעתי את השריקות של סמואל והייזל שישבו על הכורסאות בחצר הקדמית של ביתו של סמואל, מסתכלים על הידיים המחוברות שלי ושל דסטין.
״בוקר טוב גם לכם. חוררתם לי את האוזניים״ מחיתי כשהתקרבנו אליהם ושניהם קמו במטרה להגיד לנו שלום.
״סתמי. סוף סוף את מספיק מעניינת בשביל לעשות עלייך סקופ״ הייזל צרחה בהתלהבות וצחקתי, עוזבת את ידו של דסטין בשביל לחבק את חברתי הטובה והמשוגעת.
״אני שמחה לדעת שלא החשבת אותי כמעניינת לפניכן״ עניתי בקול ציני מלא הומור והיא צחקה לא מנסה לרכך את אמירתה ומפסיקה למחוץ אותי.
הרמתי את גבותיי בשעשוע כשראיתי את הפרצוף החמוץ של סמואל.
״בחיים לא חשבתי שאקנא ככה בזוג סטרייט. אני מרגיש שמשהו בי לא תקין״ הצהיר בדרמטיות, בוחן את שנינו בקנאה וגורם לי לצחוק.

״אתה מקנא בדסטין שנגע באיזבל יותר משנגעת בה אי פעם?״ שאלה הייזל במבט שהדבר היחיד שלא היה בו זה תמימות, גורמת לי להסמיק ולדסטין לצחוק.
״כמובן שלא. אל תפגעי בל׳ס. אני מקנא באיזבל על שנגעה בדסטין והעובדה שהוא הראשון שלה רק גורמת לי לקנא עוד יותר.״ הבהיר מה כוונתו וכולנו צחקנו בזמן שהרגשתי את דסטין מחבק אותי מהצד.

״כן שמעתי על האובססיה הקטנה שפיתחת לגבי, אני לא בטוח אם אני מוחמא או מוטרד״ דסטין מלמל גורם לסמואל לפעור את עיניו.
״סיפרת לו?!״ שאל אותי מתנהג כאילו הוא בגדתי בו ומשכתי בכתפיי ממשיכה לצחוק.
״יכול להיות שפלטתי משהו בזמן הנסיעה לכאן. דרך אגב נחמד לדעת שלו נתת את המכונית אחרי פעם אחת שבה הוא ביקש, ולי לעומת זאת, חברת הילדות המועדפת עלייך, לא נתת לנהוג במכונית שלך אפילו פעם אחת.״ הקנטתי בהומור והוא גלגל את עיניו.
״את לא יכולה להאשים אותי שלא נתתי לך לנהוג בבייבי שלי. אני זוכר אותך נוהגת ואני לא חושבת שזה חוקי לקרוא לזה נהיגה בטוחה. אני חולה עלייך אבל לא אסכן את המכונית שלי״ טען בהתגוננות ופערתי עיניים מעמידה פנים שנפגעתי ובאה לענות לו, נקטעת בעקבות קולות ריצה שהסיחו את דעתנו.