משחקי יריבות

פרק 58 - איזבל

״אני אוהב אותך לא רק בגלל מה שאת, אלא גם בגלל מי שאני כשאני איתך״ - רוי קרופט

קונור הוריד אותי בבית הקרבות שבו ג’סטין קבור, איחל לי בהצלחה ונסע להייזל אחרי שראינו את המכונית של דסטין שהוכיחה לנו שהוא כאן.
נכנסתי לבית הקברות, הולכת בשבילים האפלים והשקטים, אני לא יודעת להסביר את זה אבל הרגשתי את הנוכחות של דסטין בבית הקברות עוד לפני שראינו את המכונית שלו כאן, הרגשתי אותה בכל צעד שעשיתי.
אחרי כמה צעדים ראיתי אותו יושב מול הקבר ושמעתי אותו אומר:
״אני יודע שאמרת לי לחיות ולחגוג, אבל אני לא יכול לחגוג את היום הולדת שלי בידיעה שאני יותר גדול מהתאום שלי בחמש שנים ובידיעה שהיא לא רוצה לדבר איתי״ ליבי נשבר כששמעתי את מה שאמר והכרחתי את עצמי לבלוע את גוש הדמעות שעלה בתוכי.
״מי אמר שאני לא רוצה לדבר איתך?״ שאלתי גורמת לו להרים את ראשו ולהסתכל לכיווני, דמעות זלגו על פניו, שיערו היה מבולגן, עיניו היו סוערות, כאב לי לראות אותו ככה.

״לבנדר, מה…מה את עושה פה? מתי השתחררת?״ שאל נעמד כשהוא רועד מעט, כנראה מהבכי.
״השתחררתי בבוקר, קונור הסיע אותי לכאן אחרי שבאתי אליכם ולא היית שם, ידעתי שיש לך יום הולדת היום ושכנראה לא תרצה לחגוג אותה ו…מישהו פעם אמר לי שיום הולדת חשובה מדי כדי לא לחגוג אותה אז רציתי לוודא שאתה תחגוג אותה״ חיוך קטן עלה על פניו כשהזכרתי את הלילה שבו התחלנו לצאת, הלילה הכי טוב בחיי.
״היום הולדת שלי חשובה מדי כדי לחגוג אותה אה?״ שאל מחייך ומתקרב אליי, מעביר את ידו בשיערו בידיעה המוחלטת שזה מעביר זרמי תשוקה בגופי ומרטיב את אייברי.

״למה אני מופתעת שגם את זה אתה לוקח כמחמאה לאגו שלך?״ צחקתי מגלגלת עיניים והוא צחק.
״אבל כן, היום הולדת שלך חשובה מדי כדי לא לחגוג אותה. אני מצטערת שאין לי מתנה בשבילך, לא הספקתי לקנות ו-״ אמרתי מתחילה להתנצל במהירות והוא קטע אותי מניח את ידו על הלחי שלי ואת מצחו על מצחי.
״המתנה היחידה שאני רוצה ממך זה הזדמנות שניה לבנדר, תני לי הזדמנות להוכיח לך כמה אני אוהב אותך וכמה את הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים. את החיים שלי.״ אם לא הייתי מחזיקה בקביים ודסטין לא היה מחזיק בגופי הייתי מתמוטטת מהמשפט המתוק ביותר ששמעתי בחיי, חיוך עלה על שפתיי והנהנתי בשקט.
״אחת הסיבות שרציתי לראות אותך היא כדי להגיד לך שהתגעגעתי אלייך, שאני אוהבת אותך ושאני לא יכולה לדמיין עוד דקה אחת בלעדיי-״ התחלתי להגיד נקטעת על ידי שפתיו שהתרסקו על שפתיי, רציתי לטבוע בנשיקה, רציתי לפצות על כל רגע שהפסדנו יחד, אבל הגוף שלי זעק בכאב מהמאמץ אז הרחקתי אותו ממני.

הוא התנתק משפתיי והביא בי בדאגה.
״התחרטת? קרה משהו?״ שאל מודאג וחייכתי מנידה את ראשי לשלילה.
״הייתי רוצה שנמשיך אבל אם לא אכפת לך, אעדיף שנמשיך באוטו שלך או בדירה, כואב לי לעמוד כל כך הרבה זמן״ הסברתי ומבטו התרכך בזמן שחיוך על על פניו.
״תכננתי להתחיל לחזור בכל מקרה, ג’ס יסלח לי, אני עושה את מה שהבטחתי לו״ אמר בחיוך אוהב וראיתי הקלה במבטו בזמן שהתחלנו ללכת ליציאה של בית הקברות.
״מה הבטחת לו לעשות?״ שאלתי סקרנית, מקווה שיסמוך עלי מספיק כדי לספר לי.
״לחיות״  אמר ברגש וחייכתי מסתכלת עליו תוך כדי שהוא עזר לי להיכנס למכונית.
״אני מבטיחה שאעשה הכל בשביל לא לגרום לך להפר את ההבטחה הזאת, שתמיד תחייה״ הרגשתי צורך להבטיח את זה, הרגשתי צורך להזכיר לו שאני כאן ושכל עוד לא יתן לי סיבה ללכת אני לא הולכת לשום מקום, הוא נעצר כשהוא עוד עומד בפתח הדלת של המושב שלי והביט בי במבט נוטף אהבה, תשוקה וגעגוע.
״את לא צריכה לעשות כלום בשביל זה לבנדר, רק להיות בסביבה שלי, זה כל מה שאני צריך כדי לחיות. עכשיו תחגרי את עצמך ובואי ניסע לפני שנתמזמז מול בית קברות ואני לא מתכוון להתמזמז איתך פעם ראשונה אחרי שבועיים מול בית קברות״ הסמקתי נרגשת מאמירתו וצוחקת מהמהירות בה נכנס למושב הנהג, חגר את עצמו והתניע את המכונית, נוסע לכיוון הדירה שלו מבלי אפילו לשאול כי זה היה ברור שניסע לשם.
_________