משחקי יריבות

פרק 4 - נ.מ איזבל

"אל תקוו שזה יהיה קל יותר. תקוו שזה יהיה טוב יותר" - היזם ג'ים רון

לאורך החיים שלי למדתי שרוב הדברים שארצה להשיג בחיי לא יגיעו בקלות.
לא משנה אם מדובר בציון טוב במתמטיקה או אם מדובר בלהשיג כסף בשביל שיהיה לי ולמשפחה שלי איך לשרוד.
לכן לא הופתעתי לגלות שההצטרפות שלי לנבחרת ההוקי לא תהיה פשוטה במיוחד, במיוחד בעקבות העובדה שזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שבחורה תשחק בהקסטארס - שנחשבת לאחת הנבחרות הטובות ביותר בליגת הקיסוס.
אבל זה לא אומר שלא עצבן אותי לשמוע את הבנים מזלזלים בי במהלך האימון.

לאחר שיחת הפתיחה הקצרה שהמאמן קלסון עשה עם כולנו התחלנו בחימום שכלל: 4 סיבובי ריצה סביב המגרש ומתיחות ואז המאמן קלסון חילק אותנו לשתי קבוצות כדי שנשחק אחד מול השני וכך הוא ידע מה החוזקות של כל אחד מאיתנו וכל מה צריך לעבוד, החלק הזה כמובן היה יחסית מאתגר כי אי אפשר להישאר מרוכזת בזמן שכל שאר חברי הנבחרת שלך מזלזלים בך או זורקים לך הערות מיניות תוך כדי האימון.

הבן אדם היחיד שלא זלזל בי או הסתכל עליי ככה, ואם תשאלו אותי - זה לא מתוך כבוד או הערכה על עצם העובדה שאני שחקנית בנבחרת הזאת בדיוק כמו כל שחקן אחר בנבחרת, פשוט שאני בחורה והם גברים - זה קפטן הנבחרת השחצן שבדיוק כמו שניחשתי כבר קודם, היה לא אחר מאשר דסטין וויליאמס.

לא היה אחד שעסק בהוקי, בין אם בתור מקצוע ובין אם בתור תחביב, שלא שמע על דסטין וויליאמס.
ואחרי כמה רגעים בהם בחנתי אותו מתוך חוסר ברירה, בכל זאת - כשאת נתקלת בטעות בגבר עירום, את לא יכולה שלא לבחון אותו לכמה רגעים - יכולתי להודות שהוא חתיך.
השילוב של השיער השחור הפרוע, העיניים הירוקות וגופו השרירי, היה שילוב שבקלות יכל להקנות לו כמה קמפיינים בעולם הדוגמנות והעבירו בי זרמים שפגעו ישירות בבטני התחתונה.

אבל לתת לבן זונה השחצן הזה מחמאה זה כמו לתדלק מכונית ולא היה לי שום רצון ללטף את האגו האידיוטי שלו, למרות שלא הייתי מתנגדת ללטף חלקים אחרים בגוף שלו..

התעלמתי מהמחשבות הסוטות והלא רצויות שעברו בראשי ולקחתי את ציוד ההוקי שלי מהספסל כדי שאוכל להחזיר אותו למלתחות, נעצרת כששמעתי מישהו שורק מאחורי והסתובבתי רואה את דסטין עומד מולי במבט המתנשא והזחוח שלו, שהחליף את כל החיבה שהפגנתי כלפי המראה שלו, בשנאה שכמעט גרמה לי לגלגל עיניים מולו.

"כן קפטן? משהו חשוב? אני מאחרת לעבודה" שאלתי בחוצפה חסרת סבלנות שגרמה לחיוך הזחוח שלו להתרחב.
"אני חושב ששכחת משהו" ענה באותה החוצפה מלאת הביטחון, מתעלם משאלתי וקלטתי את החברים שלו עומדים בכניסה לזירה, בוחנים אותי במבטים מזלזלים ומקשיבים לשיחה שלנו.

"צודק, שכחתי להזכיר לכם להתקלח לפני שאתם הולכים, האגו שלכם נוטף מכם וזה מסריח" עניתי מושכת כתפיים באדישות, מודעת לכך שכולם בחנו אותי באותם מבטים סוטים ומזלזלים.