אנה-
פאולו ואני נכנסו לחנות ענקית של שמלות יוקרה השמלות פה היו מהממות ויקרות. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה בגדים יפים
"השמלות פה בטח עולות יותר מהמשכורת השנתית שלי כשעבדתי במלצרות" הערתי ועיניי נחו על שמלה ירוקה מהממת
"שזה לא יטריד אותך, תקני מה שאת רוצה" אמר
"זה מה שהתכוונתי לעשות מאפיונר, כשנצא מפה האשראי שלך יהיה במינוס" צחקתי ואז רצתי אל השמלה הירוקה
"אני יכול לקנות את כל החנות עשרים פעמים והאשראי שלי עדיין לא יהיה במינוס" אמר והלך אחריי
"שוויצר" צחקתי בקול, הוא הסתכל עליי במבט משונה, הרמתי את השמלה והרגשתי את הבד שלה, היא מושלמת.
פאולו-
יצאנו מהחנות, הידיים שלי היו מלאות בשקיות של השמלות שארבל לקחה, לא זכור לי שירדתי מדרגה של קאפו למשרת אבל היה נראה שארבל נהנתה מאוד לראות אותי סוחב את הדברים שלה
השמלות היו קצרות, קצרות מידי, אבל היא אהבה אותם ועינייה נצצו כשהיא הסתכלה עליהם
פאק, הצחוק שלה, הערה שלי מקודם על האשראי הצחיקה אותה, יש לה צחוק של מלאך
היא נראתה כל כך מאושרת מחוץ לאחוזה, רשמתי לעצמי לתת לה לצאת יותר. כמובן רק איתי.
נכנסנו למכונית ונסענו לאחוזה
*************************************
מאוחר יותר נכנסתי לחדרה של ארבל, היא לבשה את השמלה הירוקה שקנתה היום, והזין שלי הזדקר
פאק, היא הדבר הכי יפה וטהור שראיתי בחיים
"את יפייפיה" אמרתי והתקרבתי אליה "אני כבר מת לקרוע את השמלה ממך" היא הסמיקה והזעיפה את פניה
"אתה לא יכול לעשות את זה" אמרה "אה כן?" התקרבתי ונשכתי את אוזנה, היא הרגישה את הזקפה שלי והתרחקה
לעזאזל, לא זיינתי בחורות מהפעם האחרונה שהייתי במועדון לבד עם פייטרו, ארבל קינאה למרות שלא הודתה בזה.
הוצאתי קופסה קטנה מהיד שלי, פתחתי אותה והוצאתי את התכשיט
"מה זה? " שאלה ארבל "שרשרת, זה היה של אמא שלי" אמרתי "תסתובבי" הוספתי
היא עשתה מה שאמרתי לה והסמיקה, ענדתי את השרשרת סביב צווארה והיא רעדה תחת מגעי
"למה אתה נותן לי את זה?" שאלה והסתובבה אליי
"אני רוצה שזה יהיה אצלך" אמרתי "איפה אמא שלך?" שאלה ועינייה היו מרוכזות בעיניי
"היא מתה" אמרתי ורציתי לסיים עם השיחה הזאת "אני מצטערת, יש לך עוד משפחה? " שאלה בעצב
"לא, כולם מתו" אמרתי "איך? " שאלה בסקרנות, השיחה הזאת נמאסה עליי, כמה שהיא תדע פחות כרגע יותר טוב
"אני מחכה לך באוטו, תרדי שתסיימי להתארגן" שיניתי נושא, ראיתי מבט מאוכזב על פניה ויצאתי מהחדר
אנה-
יצאתי מהמכונית של פאולו לכיוון ביתה של אמא של פייטרו
פאולו נפתח בפניי קצת היום, אבל חזר להסגר בתוך עצמו כששאלתי איך המשפחה שלו מתה.
הוא הרג אותם?
אני לא חושבת, הנחתי את ידי על השרשרת שפאולו הביא לי, שרשרת זהב עם לב יהלום, פאולו אהב את אמא שלו. ראיתי את זה על העיניים שלו.
פאולו הניח את ידו על גבי התחתון, צמרמורת עברה בכל גופי
אישה מבוגרת פתחה את הדלת "פאולו, יקירי כמה טוב לראות אותך" אמרה וחיבקה אותו
ואחר כך עברה אליי וחיבקה אותי "את בטח אנה, שמעתי עלייך הרבה" אמרה וחייכה "את בחורה יפה מאוד" הוסיפה
"תודה רבה גברת רוסליני" חייכתי אליה, אני מחבבת אותה "תקראי לי רוז" אמרה והובילה אותי אחריה למטבח, פאולו הלך אל השולחן והתיישב ליד פייטרו ועוד כמה אנשים זרים, לפייטרו יש אחים?
"איפה אביו של פייטרו? " שאלתי בסקרנות
רוז הסתכלה עליי בהפתעה "הוא לא בחיים שלנו, זה לא חשוב" אמרה
אבא של פייטרו מת?
"אה.. אני מצטערת לא ידעתי" אמרתי במבוכה
"זה בסדר" אמרה "תעזרי לי לקחת את המגשים אל השולחן?" שאלה
"כן בטח" אמרתי ולקחתי שתי מגשים
כשהגעתי לשולחן פייטרו אמר "אנה, תכירי את בני הדודים שלי, ואחי הקטן טיאגו" והציג אותי מול כולם.
"וואו את כל כך יפה" קול קטן העיר, הסתובבתי וראיתי ילדה קטנה יושבת ליד פאולו היא הייתה בעלת שיער שחור מתולתל ועיניים כחולות כמו של פייטרו, היא נראתה בת 6 בערך
צחקקתי "תודה, גם את מהממת, מה השם שלך?" שאלתי
"גולייט, אני בת דודה של פייטרו והחברה הכי טובה של פאולו" אמרה בחיוך
צחקקתי "היי גולייט אני אנה" אמרתי והתיישבתי לידה, בזווית עיני ראיתי את פאולו מזעיף פנים אך הוא לא אמר מילה. באמת? הוא מקנא כי אני יושבת ליד ילדה קטנה ולא לידו?
במהלך הארוחה גיליתי שבני הדודים של פייטרו ממש מגניבים, הם סיפרו מלא סיפורים מצחיקים ושאלו מלא שאלות
"ביי ביי פאולו" אמרה גולייט וחיבקה אותו הוא חייך חיוך קטן וחיבק אותה חזרה
"ביי אנה" אמרה וקפצה עליי "ביי ילדה יפה" אמרתי והיא חייכה, אמרנו להתראות לכל שאר האנשים והלכנו אל המכונית.
"המשפחה של פייטרו ממש נחמדים" הערתי בדרך לבית "נכון" השיב
"פייטרו גר עם אמא שלו? " שאלתי בסקרנות
"לא, יש לו אחוזה משל עצמו, אבל רוב הפעמים הוא בבית של אמא שלו או באחוזה שלי" אמר
אה, הגיוני. הוא באמת מלא באחוזה של פאולו
הורדתי את השרשרת שפאולו הביא לי והושטתי לו אותה
"מה את עושה?" שאל "חשבתי שתרצה אותה בחזרה" אמרתי
"תשאירי אותה אצלך" אמר ואני הנהנתי
עצמתי את עיניי ונרדמתי בנסיעה
למחרת בבוקר התעוררתי במיטה בחדר של פאולו, לבד.
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
