חתום בשקר

פרק 28

אנה-
ירדנו מהמטוס לפני כחצי שעה, הלכתי אחרי סשה לתוך בית קטן "אבא שלך ממש מתרגש לפגוש אותך" אמרה לי בחיוך והשבתי לה חיוך קטן

נכנסתי לבית, גבר מבוגר ישב בספה והרים את עיניו אליי "ארבל? " שאל ועיניו הבריקו

הנהנתי בראשי, הוא התקרב אליי וכרך את זרועותיו סביבי "הייתי בטוח שאת מתה" אמר ובכה

חיבקתי אותו בחזרה ודמעה חמקה מעיני, מיהרתי לנגב אותה עם ידי

"אני אשאיר אותכם לבד, אנה אם יש משהו שאת צריכה תבקשי ממני" אמרה סשה, הנהנתי והיא יצאה

"אני מצטער אני מצטער כל כך" אמר ועיניו היו כנות

"זה בסדר" אמרתי ולא ידעתי אם זו האמת, אני כבר לא יודעת את מי אני צריכה להאשים

את אבא שלי שנטש אותי? פאולו ששיקר לי וחטף אותי? את עצמי?

הראש שלי התפוצץ והרגשתי בחילה "אני.. אני צריכה שירותים" אמרתי בבהלה

הוא הצביע לכיוון ורצתי לשם ורוקנתי את כל תכולת קיבתי באסלה

אבא שלי נכנס בדלת, אבא? למה קראתי לו כהה? הכרתי אותו רק הרגע. אבל הוא היה אבא שלי. הוא המשפחה היחידה שנותרה לי

"עבר עלייך יום ארוך, זה בסדר. החדר שלך הוא החדר הימני לכי לישון קצת? " שאל

הנהנתי אליו, הוא הסתובב לצאת ואז חזר "רק שתדעי שאני שמח שאת, כאן" אמר ויצא
חייכתי ואז רוקנתי את קיבתי שוב


כעבור ארבע ימים-
משהו לא תקין, המחזור שלי מאחר ואני לא מפסיקה להקיא

בהתחלה חשבתי שזה מהחרדה, היילי לא יוצאת לי מהראש, בכל פעם שאני עוצמת את עיניי אני רואה את עיניה החומות והגדולות מביטות בי

אבל אז נזכרתי, אני הקפדתי לקחת גלולות אבל מאז שפאולו קשר אותי והחזיק אותי אצלו לא לקחתי, ושכבנו

שיט שיט שיט

"ארבל האוכל מוכן" אבא נכנס לחדר הקטן שלי "אני לא רעבה, אני צריכה ללכת, אני יחזור עוד מעט בסדר? " אמרתי וקמתי מהמיטה

"אני.. אני לא יודע אם זה בטוח בשבילך" אמר, הבנתי אותו

מאז שהגעתי לישראל לא יצאתי מהבית בכלל, הייתי בחדר וקראתי ספרים ורק בארוחות ישבתי ודיברתי עם אבא שלי, הוא בן אדם נחמד האמת

אתמול שאלתי אותו מה לגבי הסמים והוא הבטיח לי שהוא הפסיק כבר מלפני שלוש שנים, מאז שהוא גילה שנהרגתי

"אני יודעת, אני פשוט ממש צריכה ללכת לקנות כמה דברים" אמרתי

"אוקיי, אם את לא חוזרת תוך שעה אחת אני שולח את כל משטרת ישראל לחפש אותך" אמר ודחף כמה שטרות לידי ואני צחקתי "תודה"

יצאתי מהחדר והלכתי ברגל לבית מרקחת, מה אם אני בהיריון??

לא הפסקתי לחשוב על פאולו בימים האחרונים, הוא בסדר? הוא חי?

אני אוהבת אותו, אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר. אבל אני לא יכולה לסמוך עליו, לא אחרי שהוא שיקר לי

נכנסתי לחנות הקטנה ולקחתי שלושה בדיקות היריון ושילמתי

נכנסתי לשירותים והשתנתי על שלושת הבדיקות ואז סגרתי אותם והכנסתי אותם לתיק

צריך לחכות כמה דקות, יצאתי להליכה והסתובבתי בפארק גדול במשך כמה דקות עד שהייתי חסרת סבלנות

הוצאתי את הבדיקות מהתיק ו.. בכל הבדיקות היו שתי פסים אדומים

פאולו-
חיפשתי אותה בישראל במשך כמה ימים, המשטרה הישראלית דיי טובה אבל לא מספיק, אחד מהחיילים שלח ראה אותה מסתובבת בפארק והודיע לי

"היא סוף סוף אצל המשפחה שלה, היא מאושרת אז למה שתרצה לגזול את זה ממנה? " שאל פייטרו כשנכנס לחדרי במלון

"אני אאמין שהיא מאושרת כשאראה את זה" אמרתי בכעס

"למה אתה לא יכול לשחרר אותה? שכבת איתה כבר אז מה הקטע? זה לא שאתה תתחתן איתה-" "אני כן" קטעתי אותו

"פאולו אתה מדבר שטויות" אמר פייטרו והסתכל עליי מבולבל "אני אוהב אותה" אמרתי

הוא הסתכל עליי כלא מאמין "נו בסדר? גם אני אוהב נשים, הן מוצצות מצויין ו-" "לא לזה התכוונתי, אני אוהב אותה, אני מאוהב בה ולא יכול בלעדיה! אני לא יכול לנשום בלעדיה, אני חייב להחזיר אותה אליי אני חייב לראות את החיוך שלה והעיניים היפות שלה מסתכלות עליי" אמרתי ואז התחרטתי, זה היה נכון, כל מילה נכונה אבל לא הייתי צריך להגיד את זה לפייטרו, הוא לא ירד מזה

פייטרו חייך חיוך דבילי "מה? " שאלתי אותו בעצבים, אין לי סבלנות אליו

"כלום, לא חשבתי שתודה בזה אבל היא ריככה אותך יותר משחשבתי" אמר וצחק
גילגלתי אליו עיניים בעצבנות

"פייטרו אם אנחנו כבר מדברים, יש אירוע חשוב מחר בערב ואני לא אהיה בו אני צריך שתלך במקומי, אני צריך שתחזור לאיטליה ובנוסף תספר למשפחה של היילי את הבשורה" אמרתי

"חשבתי שאתה צריך עזרה בלהשיג את חברה שלך" אמר פייטרו

"אני יסתדר, תזמין טיסה היום? " שאלתי

"אין בעיה" אמר וטפח על זרועי ואז יצא מהחדר
אני הולך להחזיר אותה אליי מחר, אני יגרום לה לסמוך עליי שוב ואני לא אאכזב אותה הפעם