חתום בשקר

פרק 43

ארבל-
לא הצלחתי לישון, מתתי מדאגה. פאולו עוד לא חזר, הוא חזק אני יודעת שהוא ינצח בקרב, אבל כל דבר יכול לקרות ולשנות את זה. אני מפחדת.

דלת הבית נפתחה ואיש זר עם משקפיים נכנס "מי אתה?" שאלתי מבולבלת "את בטח גברת לוי, נעים מאוד. אני דוקטור ארי" אמר

דוקטור?

"פאולו בסדר?" שאלתי והרגשתי שאני עומדת למות מדאגה

"לפי מה שהבנתי אדון רוסו נפצע, הוא יגיע לכאן בכל רגע ונבדוק אותו" אמר, ניסיתי להירגע. לפחות פאולו בחיים.

אחרי כמה דקות הדלת נפתחה ואחד החיילים גרר את פאולו לחדרו, בטנו הייתה מכוסה דם. הוא נורה? היה נראה שהוא מסוחרר מאוד

נכנסתי לחדרו, הרופא בדק אותו, עיניו של פאולו התרוצצו בחדר כאילו הוא מחפש משהו ואז עיניו נחו עליי, הוא חייך חיוך קטן "התגעגעתי אלייך" אמר ואני לא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך

התיישבתי לידו במיטה "אתה בסדר?" שאלתי וליטפתי את ראשו "עכשיו כן" אמר

"גברת לוי, הכדור עדיין בפנים. אני צריך להוציא אותו, אולי עדיף שלא תהיה פה" אמר הדוקטור

"לא, אני נשארת" אמרתי והחזקתי את ידו של פאולו, הרופא הוציא את הכלים שלו והתחיל להתעסק בפצע של פאולו, אחרי כמה דקות הוא הוציא את הכדור והניח אותו בצד, הוא חיטא את הפצע של פאולו ופאולו אפילו לא התכווץ, הוא רובוט?!

ואז הוא התחיל לתפור אותו "כואב לך?" שאלתי "עברתי גרוע יותר" אמר "כמו הפעם הזאת שנפרדת ממני ולא רצית לראות אותי" הוסיף ולא ידעתי מה לומר, השפלתי את עיניי ושתקתי

הרופא סיים אחרי כמה דקות "זהו, שינוח בשבוע הקרוב. הוא יהיה בסדר" אמר, הוא הנהן לשלום ויצא מהחדר

"פאולו איך זה קרה?" שאלתי "הכל בסדר, ענייני עסקים" אמר וקירב אותי אליו כך ששכבתי לצידו "אני מפחדת שזה יפגע בנו" אמרתי בכנות

"את לא צריכה לפחד, אני נשבעתי לך בחיים שלי. את וקתרינה תמיד תהיו מוגנות" אמר וליטף את שיערי "ומה איתך? אתה גם צריך להיות מוגן" אמרתי

"הכל בסדר, אני מבטיח" הוא אמר בניסיון להרגיע אותי "לא זה לא בסדר! קתרינה צריכה את אבא שלה ואני צריכה את.." עצרתי באמצע "את?" שאל והזדקף, הסתכל לתוך עיניי

"אותך פאולו, אני צריכה אותך. אני לא יכולה לאבד אותך! אני אוהבת אותך ו-" הוא עצר אותי בנשיקה סוערת "תגידי את זה שוב" אמר בין נשיקה לנשיקה "אני אוהבת אותך" אמרתי בהתנשפות "פאק בייבי, גם אני אוהב אותך" אמר ועלה מעליי "אוהב אותך יותר מהכל" הוא נישק את צווארי ואז קרע את חולצתי, הייתי בלי חזייה אז הייתי חשופה לגמרי מול עיניו

פאולו-
היא אמרה את זה, היא אוהבת אותי. אני אעשה הכל כדי שהיא לא תתחרט על זה, היא שלי.

ינקתי את פיטמתה הזקורה ונשכתי אותה "פאולו הרופא אמר שאתה צריך לנוח" אמרה בהתנשפות
"צודקת" אמרתי והפכתי אותה ככה שהיא מעליי

"תזייני אותי" אמרתי, היא קפאה לרגע "אתה.. מלא בדם ואתה פצוע-" "שמעת מה אמרתי?" שאלתי, היא לא בזבזה רגע והסתערה על שפתיי, הורידה את מכנסיי ונפטרה מהמכנס והתחתון הסקסי שלה, היא ישבה על הזין הזקור שלי והתחככה בו דרך תחתון הבוקסר שלי

היא הורידה את הבוקסר והתיישבה עליי שוב, הכניסה בעדינות את הזין שלי לתוך החור הלוהט שלה.

הנחתי את ידיי על מותניה כדי לכוון אותה והיא התחילה לזוז, בהתחלה בעדינות ואז התחילה לרכוב על הזין הקשה שלי, השדיים שלה קיפצו באוויר עם כל תנועה

"פאק את כל כך סקסית" אמרתי והיא המשיכה לרכוב עליי, ידי נשלחה את הדגדגן שלה, סובבתי אותו בתנועות מעגליות והיא גנחה ושמטה את ראשה לאחור.

ידי השנייה עלתה אל הפטמה שלה וצבטתי אותה, היא השתנקה. היא זיינה אותי במהירות והגניחות שלה מילאו את כל החדר, היא הייתה קרובה

"תגידי את זה שוב כשאת גומרת" פקדתי עליה היא התכווצה סביבי "אני אוהבת אותך!" צעקה וגמרה, לא החזקתי את עצמי יותר, גמרתי מיד אחריה בשאגה

היא קמה מעליי והיצתנפה לידי, ראשה על חזי "אני רוצה שתבטיח לי שאתה תשמור על עצמך כמו שאתה תשמור עלינו, אנחנו צריכות אותך" אמרה וליטפה את חזי

"אני מבטיח, אני אשמור על כולנו" אמרתי והיא חיבקה אותי.

אף פעם לא באמת הייתה לי סיבה לחיות, כשיצאתי לקרבות ולמלחמות אף פעם לא חשבתי מה יקרה ואיך זה ישפיע על הסביבה שלי. אבל עכשיו כן, היא הסיבה שלי לחיות ואני יעשה הכל כדי שהיא תהיה בטוחה. היא והבת שלנו.

--------------------------------------------------------------

עוד 2 פרקים אחרונים והספר נגמרר אמלה אני לא מאמינה!!! 🤍🤍