אנה-
העברתי את כל הלילה על ספסל הפארק, קתרינה בכתה המון. היא הייתה רעבה והיה קפוא.
הייתי חייבת לעשות משהו, להיות הומלסית עם תינוקת, קטנה זה לא רעיון טוב.
לא הייתי בטוחה שזה הדבר הנכון, אבל לא הייתה לי ברירה. קתרינה צריכה להיות בטוחה, בטוחה עם המשפחה שלה
בבוקר עליתי על המטוס ובזבזתי את כל החסכונות שלי, נכנסתי בשער האחוזה עם קתרינה בידי, השומרים מיד זיהו אותי "גברת אנה! לא ידענו שאת מגיעה" אמר אחד השומרים ואז הוריד את עיניו וראה את קתרינה בידי "כן, אני צריכה לדבר עם פאולו" אמרתי
"פאולו ישמח לפגוש אותך, תני לי להודיע לו" אמר ושלח את ידו אל כיסו
"לא זה בסדר, אני הולכת אליו עכשיו" אמרתי, השומר הנהן וזז הצידה
נכנסתי לחצר הגדולה והיפיפיה, אהבתי את האחוזה אבל קשה לי להסתכל על הדברים אותו הדבר מאז המוות של היילי
נקשתי בדלת וחיכיתי שיפתחו, אי אפשר להתחרט יותר.
לחץ התפשט בקרבי, איך פאולו יגיב? אולי הוא לא ירצה לעזור לי איתה בכלל? לאן עוד יש לי ללכת?
הדלת נפתחה וקטעה את מחשבותיי, פייטרו פתח וקפא כשפגש במבטי ואז עיניו עברו אל התינוקת
"אנה.. " אמר בבילבול ועצר "אני שמח לראות אותך, לא חשבתי שתחזיר" הוסיף וחייך חיוך קטן "בואי" אמר ואני הלכתי אחריו בלי לומר מילה
זה היה מוזר להיות פה שוב, מרצוני.
התיישבתי בספה "זה של פאולו? " שאל והצביע על קתרינה
"כן" אמרתי, אבל הוא ידע את זה כבר, קתרינה דומה לפאולו בטירוף
הוא הנהן "חכי פה" אמר והלך, הרגשתי כאילו אני משתגעת. עוד כמה דקות אני יפגוש אותו
פאולו-
ישבתי במשרדי, פייטרו פתח את הדלת במהירות "פאולו בוא לסלון יש משהו שאתה תרצה לראות" אמר ונראה נרגש
שוב פעם הוא הביא לפה זונות?
"אני לא במצב רוח לזיין עכשיו, יש לי מלא עבודה" אמרתי
"אתה תרצה לראות את זה, פשוט בוא" אמר
קמתי מכיסאי ויצאתי מהמשרד אחרי פייטרו "אני מקווה שבשבילך שאתה לא מבזבז לי את הזמ-" נעצרתי שהגענו לסלון וקפאתי
אני חולם שוב?
הבחורה שלי, הבחורה היפיפייה שלי יושבת פה מולי, שיערה החום ארך יותר ופאק היא מהממת והיא החזיקה.. תינוק?
היא הסתכלה עליי בעיניים פעורות למשך כמה שניות ולא אמרה מילה "פאולו.. אני צריכה לדבר איתך" אמרה ושברה את הדממה. ופייטרו יצא מהסלון
התיישבתי לצידה, מנסה לעכל את הסיטואציה, זה אמיתי? היא באמת פה?
"את פה" אמרתי כלא מאמין
"נכון" אמרה "לא הייתה לי ברירה" הוסיפה בעצב
"אני שמח שאת פה" אמרתי ואז הסתכלתי על התינוקת היפיפיה "היא.. " "שלך" השלימה אותי
ידעתי שהיא שלי, היא דומה לי. חוץ מזה האמנתי שארבל לא שכבה עם אף אחד מאז שהלכה ממני
אני אבא... לתינוקת יפה כל כך וארבל פה איתי, אני צריך לצבוט את עצמי כדי לוודא שזה לא חלום
"למה את לא סיפרת לי? יכולתי לעזור לך " אמרתי
באמת יכולתי לעזור לה, היא עברה את הלידה לבד? טיפלה בתינוקת שלנו לבד?
"לא יכולתי, רציתי שהיא תהיה בטוחה" אמרה והסתכלה עליה
"היא בטוחה פה, גם את. אני נותן לך את המילה שלי" אמרתי "מה גרם לך לחזור? " שאלתי
"לא רציתי... אבא שלי רצה לקחת אותה ממני, הוא חשב שאנסת אותי והוא לא רצה אותה. אני רק רוצה להגן עליה" אמרה בעצב
לעזאזל רציתי לחבק אותה, לגעת בה ולהראות לה שהכל יהיה בסדר
"בן זונה" מלמלתי "היי אל תקלל ליד קתרינה" כעסה
"קתרינה? קראת לה קתרינה? " שאלתי והיא הנהנה
"אתה לא אוהב? " שאלה
"אני יותר מאוהב, זה מושלם" אמרתי וחיוך התפרש על פניי, לעזאזל היא לא שכחה ממני, עדיין אכפת לה
"אני אשלח אחד מהחיילים לקנות לה חפצים" אמרתי וקמתי מהספה
"אוקיי" אמרה "פאולו" הוסיפה ואני הסתובבתי לעברה
"אני פה כי אין לי ברירה, שום דבר לא השתנה ביננו. אבל אני צריכה שנשתף פעולה בלטפל בה ושתבטיח לי שתגן עליה לא משנה מה ושלא תכניס אותה אל החיים האלה, אני לא רוצה שהיא תהיה קשורה למאפיה" אמרה
"בסדר, אני מבטיח" אמרתי
"יופי, אתה.. רוצה להחזיק אותה? " שאלה
התקרבתי אליה, היא הרימה בעדינות את קתרינה והניחה אותה בידיי, פאק היא הייתה קטנה כל כך
קתרינה השמיע קול קטן וארבל חייכה, לא יכולתי להוריד את החיוך מפני
"עשינו עבודה טובה, היא יפיפיה" אמרתי בחיוך וארבל הסמיקה
אחרי כמה דקות החזרתי את קתרינה לארבל והלכתי להודיע לחיילים להביא חפצים לקתרינה
הולך להיות לי ימים עמוסים בקרוב, מלאים בקקי קיא וחוסר שעות שינה. אה וניסיונות להחזיר אליי את אהבת חיי
חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן, אבל היא פה מרצונה ואני אגרום לה לבטוח בי שוב
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
