חתום בשקר

פרק 8

אנה-
הימים הבאים עברו במין שגרה קבועה, אכלתי ארוחות ביחד עם פאולו אבל לא דיברנו מעבר לזה ראיתי סרטים עם פייטרו ולפעמים עם היילי ובזמנו הפנוי של פאולו הוא לקח אותי איתו לזירת אימונים להילחם

"אני צריך ללכת" אמר פייטרו כשהסתכל על הטלפון שלו בזמן שראינו סרט, למען האמת מאוד אהבתי את פייטרו

הוא היה החבר היחיד שלי פה מלבד היילי שפאולו הרשה לי לראות מדי פעם

הסתובבתי אליו "לאן?" שאלתי בסקרנות
"זירת הקרבות, פאולו מחכה לי שם" אמר וקם מהספה

"זירת הקרבות, אתה מתכוון לאימונים? " שאלתי
"כן, זה שם. אנחנו עורכים שם קרבות ועושים הימורים, זה רווח טוב לעסקים" אמר ובא לצאת מהסלון

אני לא יודעת במה פאולו עובד אבל אני יודעת שיש מועדון שבבעלותו ומסתבר שגם זירת האימונים. זה מסביר את האחוזה הענקית ומכוניות היוקרה.

הקרבות האלו חוקיים בכלל? שאלתי את עצמי
"חכה" אמרתי ופייטרו נעצר "אני יכולה לבוא גם?" שאלתי

"אני לא חושב שזה רעיון טוב" אמר והתאכזבתי
"אני לא ינסה לברוח אני מבטיחה, משעמם לי פה אני לא רוצה להישאר לבד" אמרתי

"את לא לבד קרלו שומר עלייך" אמר

קרלו הוא אחד מהמאבטחים של פאולו, ושפאולו ופייטרו לא נמצאים הוא נשאר לשמור עליי

"אני לא רוצה להישאר פה, בבקשה" אמרתי "אני לא יעשה צרות" הוספתי

הוא הביט בעיניי "בסדר" אמר בתבוסה

"תודה! " צעקתי בשמחה "אני הולכת להחליף בגדים"

"זריז, אל תגרמי לי להתחרט על זה, אני דיי בטוח שפאולו יגרום לי להתחרט מספיק" אמר

פאולו-
חיכיתי לפייטרו ליד הזירה, הקרב שלי מתחיל עוד רגע
איפה המזדיין הזה?

הסתכלתי על דלת הכניסה ובדיוק ראיתי אותו נכנס, עם ארבל

הוא הביא אותה?!

הם התקדמו לכיווני וארבל סרקה בעינייה את המקום, הוא שונה מהפעם האחרונה שהבאתי אותה לפה

המקום מלא אנשים, יש ריח של זיעה ואלכוהול ותכף כל הזירה תהיה דם

"הבאת אותה?" שאלתי בכעס "היא הבטיחה שתתנהג יפה" אמר

"חתיכת מזדיין היא לא אמורה לראות את הקרבות האלה" צעקתי עליו והתאפקתי לא לחנוק אותו
"היי אני ממש פה, ואני בסדר עם זה" אמרה
הסתכלתי לתוך עינייה "יהיה דם, הרבה דם" אמרתי

היא בלעה רוק וניסתה להסתיר את פחד "לא אכפת לי, אני בסדר" אמרה

פייטרו הניח את ידו על כתפיה "רואה? היא ילדה גדולה" אמר וחייך

"ועכשיו הקרב שכולם חיכיתם לו הערב.. פאולו רוסו נגד סימונה מורטי" נשמע ברמקולים ואני עליתי אל הזירה

אנה-
פאולו נלחם? חשבתי שהוא רק מפקח על העיניים פה
הוא נלחם, הוא עולה הזירה! פחד מילא את חזי
פאולו הוריד את חולצתו וחשף חזה שזוף, זה לא פעם ראשונה שאני רואה אותו בלי חולצה אבל המראה הזה מפתיע אותי כל פעם מחדש
היריב שלו בחור ענק גם, פאולו גבוה ממנו רק בכמה סנטימטרים, הוא קירח ומלא קעקועים על הפנים.

שריקה נשמעה והם התחילו להתנפל אחד על השני פאולו החטיף לו אגרוף והבחור ניסה להתחמק אך זה לא עבד לו, דם ניתז מפניו על הזירה

לעזאזל זה היה מפחיד, אף פעם לא ראיתי את פאולו ככה

אני לא מכירה אותו הזכרתי לעצמי, אני מכירה אותו קצת יותר משבוע.

במשך מספר שניות הם הכו אחד את השני עד שפאולו הצליח להפיל את הבחור על הריצפה ופוצץ את פניו ברצף של אגרופים חזקים, היה דם, דם בכל מקום

הבחור לא קם ופאולו המשיך להכות אותו, זה היה חולני

לא יכולתי לראות את זה יותר יצאתי מהמקום ופייטרו יצא אחריי "את בסדר? " שאל

"כן הייתי צריכה קצת אוויר" אמרתי וניסיתי לשמור על טון יציב

"זה בסדר, זה לא מתאים לכל אחד. שאני יקח אותך לבית? " שאל בדאגה

"לא אני לא רוצה שתפספס את הקרב" אמרתי
"זה בסדר אני רואה את פאולו נלחם כמעט כל שבוע" אמר

הוא נלחם כל הזמן? הוא אוהב לפגוע באנשים ושאנשים פוגעים בו?

"בואי אני אקח אותך לבית" אמר והלכתי אחריו לכיוון האוטו

פאולו-
יצאתי מהזירה והלכתי אל האוטו, זה היה טעות לתת לה להישאר. ברור שהיא עדיין לא מוכנה לזה.
רציתי לתת לה לראות חלק קטן מהחיים שלי, רציתי לראות איך היא תתמודד עם זה. אבל זה מוקדם מידי .נסעתי לכיוון הבית

רוב הקרבות שלי הם קרבות עד המוות, רק אחד שורד. ובהתחשב בעובדה שאני בחיים אף פעם לא הפסדתי.

התכוונתי להרוג את המזדיין הזה אבל כששמתי לב שארבל נעלמה מהקהל עזבתי את הזירה

הלכתי לחדרה של ארבל, לא טרחתי לתקתק
"היי" אמרה בקול צרוד "אתה פצוע" הוסיפה

"בקושי, ראית את הבחור השני? " ניסיתי להקליל את האווירה אך היא השפילה את ראשה

"זה לא מצחיק פאולו, כבר ניצחת הוא היה על הרצפה יכולת לרדת ממנו" אמרה בכעס

"זה לא עובד ככה ילדונת" אמרתי ונשכבתי לידה
היא התקרבה אליי מעט "אתה צריך לטפל בפצעים שלך, הם יזדהמו" אמרה במתיקות

"לישון אנה" אמרתי וקירבתי אותה אליי, היא לא התרחקה, זאת התקדמות

לאחר כמה דקות שמעתי את הנחירות הקטנות והמתוקות שלה ועצמתי את עיניי