חתום בשקר

פרק 2

אנה-
"מה קורה פה? מי זה הבחור הזה?" שאלתי והסתכלתי על גברת מריה עינייה דמעו "אני מצטערת, באמת" אמרה וחיבקה את פרנקו.
"את תהיי בסדר אדון רוסו יטפל בך מעכשיו" אמר פרנקו והצביע לכיוון הבחור המסתורי.

"לא, לא אני לא רוצה ללכת איתו. אני לא מכירה אותו.. בבקשה גברת מריה.. אדון פרנקו אל תעשו לי את זה" הסתכלתי אל הבחור המסתורי שמחייך עכשיו חיוך אפל. מה קורה פה לעזאזל? שוב חוטפים אותי? אני לא מאמינה שמריה ופרנקו מוותרים עליי.

"בואי איתי ארבל" אמר המסתורי.
"אני לא רוצה! ולא קוראים לי ארבל, השם שלי הוא אנה" אמרתי בכעס ופחד בו זמנית.

הוא התקרב אליי בזעם ומשך את זרועי התנגדתי ועקפתי אותו, רצתי בכל כוחי מחוץ לדלת השבורה אל הכביש בתקווה למצוא מישהו שיעזור לי ופתאום שתי גברים מאיימים הגיעו ומשכו אותי בכוח לכיוון מכונית שחורה.

הגבר המסתורי הגיע והסתכל לתוך עיניי "זה לא חייב להיות ככה ילדונת" הוא הוציא מזרק מתוך כיסו והתקרב אליי, הרגשתי עיקצוץ בעורפי ופתאום הראייה שלי החלה להטשטש.

התעוררתי בבהלה, איפה אני? פתאום נזכרתי באירועי אמש. חטפו אותי! שוב. מה לעזאזל עשיתי בגילגול הקודם שלי שהקארמה שלי צוחקת לי בפנים כל כך חזק?!

הסתכלתי סביב, הייתי על מיטה בחדר ענק ומסודר. ירדתי מהמיטה בעדינות. אנסו אותי? לא. הייתי מרגישה אם זה היה קורה נכון?
חיפשתי בחדר מספריים, סכין או כל דבר שיוכל לשמש להגנתי נגד הגבר המסתורי, אני חייבת לצאת מפה.

פתאום הדלת נפתחה והגבר המסתורי נכנס מתוך אינסטינקט לקחתי את החפץ הקרוב אליי והשתמשתי בו כנשק.

"את מאיימת עליי עם מסרק?" שאל
"אם תתקרב אני.."
"מה תעשי לי עם מסרק? אה?"
זרקתי עליו את המסרק לכיוון הראש אבל הוא זז צעד אחד שמאלה והמסרק פספס אותו.
שיט
"תצא מפה! עכשיו!" צעקתי בניסיון להעיף אותו מהחדר.

"את לא רוצה לדעת למה את פה? " שאל
טוב נקודה לטובתו
"אתה חטפת אותי מהאנשים שטיפלו בי ועזרו לי כל הזמן הזה! וסיממת אותי! אתה פסיכופט!" צעקתי עליו

"זה מה שהם סיפרו לך? לא, ארבל-"
"אנה" קטעתי אותו, "השם שלי הוא אנה"
"אנה" אמר והסתכל עליי "הם שיקרו לך, פרנקו ומריה הם אלו שחטפו אותך".

"ממ..ה? " גמגמתי "זה לא יכול להיות! הם עזרו לי!"
"זה נכון, הם חטפו אותך מישראל והציעו אותך בשכר נשים כשתגיעי לגיל 18, אני קניתי אותך." הוא אמר וכל עולמי קרס עליי. הם שיקרו לי? למה?

"איך זה שאני לא זוכרת שום דבר מלפני גיל 15?" שאלתי
"הם כנראה הביאו לך תרופות שגרמו לך שיכחון" אמר
אני לא מאמינה שהחיים שלי מדרדרים מרגע לרגע
"אתה תשחרר אותי? " תקווה ביצבצה בליבי.
"לא, בחיים לא"

דמעות נקוו בעיניי "למה? למה קנית אותי? כדי שאני יהיה השפחת מין שלך? אני לא רוצה! תאנוס אותי? "

"ארוחת בוקר עוד שעה, כרמלה תארגן לך בגדים תרדי מוכנה" אמר והתקדם לכיוון הדלת.

"אה ואנה, אל תנסי לברוח. אני תמיד ימצא אותך. אל תנסי אותי" אמר והסתלק מהדלת.