ארבל-
הגענו למסעדה, לבשתי שמלה שחורה קצרה ואספתי את שיערי "את יפיפיה" העיר פאולו כשהתיישבנו בשולחן, קתרינה שכבה בעגלה לידנו
"תודה" אמרתי בחיוך קטן, מלצרית עם חצאית מיני צמודה ושדיים ענקיים התקרבה אלינו "היי" אמרה בחיוך פלרטטני והסתכלה רק על פאולו
"אדוני, מה תרצה להזמין?" שאלה המלצרית, היא הניחה את ידה על זרועו והבליטה את החזה שלה, גילגלתי עיניים
פאולו הסתכל עליי וחייך, אני לא מקנאה. פשוט זה פתטי, היא רואה אותו בשולחן עם בחורה ותינוקת, אני ופאולו לא ביחד אבל זה כן נראה ככה.
"תשאלי את אשתי" אמר פאולו והצביע בראשו
לעברי, המלצרית הפנתה את פרצופה הזועם לעברי
"מה תרצי להזמין?" שאלה
הזמנתי סטייק ופאולו הזמין כמוני, כשהמלצרית סיימה לקחת מאיתנו את ההזמנה היא הלכה
"אני לא אשתך" אמרתי בכעס "בנתיים" הוא תיקן אותי
"אף פעם" תיקנתי אותו בחזרה "מותר לי לצאת עם גברים אחרים" הוספתי ולסתו של פאולו היתדקה "זה תלוי" אמר "תלוי במה?" שאלתי
"אם את מתכוונת לצאת איתם פעם שנייה, זה עלול להיות בעיה כשהם בתוך שקית גופות" אמר וחייך, הרצנתי את מבטי "אתה לא תעז!" אמרתי בכעס
"אני כן, אבל שתינו יודעים שאת לא תעזי לצאת עם גברים אחרים" אמר בדיוק שהמלצרית הגיעה עם המנות שלנו
"כן אני כן" שיקרתי
"לא את לא, כמו שלא היית עם שום גבר כשהיית בישראל" קבע
"אני כן" אמרתי ומבטו של פאולו הרצין "לא לא הייתי" אמרתי במהירות, הוא יגלה שלא הייתי עם אף אחד בכל מקרה ואם הוא לא יגלה אז הוא ירצח אדם חף מפשע, אני לא אתן לזה לקרות
הוא נירגע ואכל מהאוכל שלו "אתה היית עם נשים אחרות?" פלטתי והתחרטתי על כך, היה נשמע כאילו אני מקנאה
"זה לא משנה" אמר והבנתי לבד, בטח שהוא היה. ושנאתי את עצמי שהרגשתי ככה אבל זה הכאיב לי.
אכלתי מהאוכל שלי בשקט "לא הייתי עם הרבה נשים, בחודשים הראשונים שעזבת לא הייתי עם אף אחת. חשבתי שזה יעזור לי להתגבר עלייך אז הלכתי למועדון" אמר "זה לא, פייטרו גם הביא נשים מידי פעם אבל אני נשבע שלא הפסקתי לחשוב עלייך"
"מותר לך להיות עם נשים אחרות, לא אכפת לי" אמרתי בשקר
"אני לא רוצה נשים אחרות, לעזאזל ילדה, את לא מבינה שנכנסת לי ללב? אני חושב עלייך כל הזמן וכשעזבת אותי זה היה הרגע הכי כואב בחיים שלי" אמר בכנות, המילים שלו חדרו לי ללב אני האמנתי לו, האמנתי לו שהוא מתחרט על זה.
אבל אני גם מכירה את הצד השני שלו, הוא כלא אותי בחדר כי רציתי לעזוב אותו, הוא יכול להיות ברברי לפעמים. אבל גם שיחרר אותי כי חשב שאני אהיה מאושרת בלעדיו, הזכרתי לעצמי.
***************************************
מאוחר יותר הגענו לאחוזה, פאולו האכיל את קתרינה בבקבוק, וחיוך עלה על פניי. פאולו לא נראה טיפוס עדין ואבהי אבל הוא מתייחס לקתרינה כאילו היא יהלום יקר, הוא מסתדר איתה טוב וזה משמח אותי
הוא השכיב אותה במיטה, וענה לשיחה בטלפון "כן הקרב מחר בערב, אל תאחר" אמר וניתק, עצרתי במקום
"זה היה פייטרו?" שאלתי והסתובבתי לעברו "כן" ענה
"יש לכם קרב מחר?"
"כן"
"אני יכולה גם לבוא?" שאלתי "אני לא יודע אם זה רעיון טוב" אמר
הייתי עייפה בכדי להתווכח ובטח שלא התכוונתי להתחנן בפניו אז פשוט הנהנתי והסתובבתי לחדרי
"זהו? את לא מתווכחת?" שאל מופתע
"אני עייפה, נתווכח מחר" אמרתי
"תהיה מוכנה מחר בשבע בערב" אמר ואני חייכתי לעצמי, הסתובבתי אליו והנהנתי
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
