פאולו-
פייטרו ואני בילינו את כל הלילה בניסיון למצוא את המיקום של סרגיי
אחרי 7 שעות רצופות של עבודה מצאנו את המזדיין הקטן "הוא עדיין באיטליה" אמר פייטרו
סרגיי מתחבא בבית חוף קטן על חוף סקופלו, ממש מתחת לאף שלנו
קמתי מכיסאי והטענתי כמה אקדחים, הכנסתי אותם לחגורתי
פייטרו עשה אותו הדבר ויצאנו מהאחוזה ביחד עם עוד שלושה חיילים, נסענו לכפר סקופלו, סרגיי הולך להתחרט על הרגע שבו הוא נגע בארבל שלי
אני יהרוג אותו לאט ובייסורים עד שהוא יתחנן אליי שאני ידפוק לו כדור בראש
הגענו לבית החוף, שתי שומרים עמדו בכניסה וכשעיניהם נחתו עלינו יוצאים מהרכב הם שלחו את ידיהם למכשיר הקשר
הוצאתי את אקדחי ויריתי בשומר הראשון ישר בתוך הראש ואז עשיתי עם השני אותו הדבר
נכנסו בשער, החיילים התפרסו על האיזור ואני ופייטרו נכנסנו דרך דלת הבית
חמישה חיילים רוסים הגיעו וכיוונו את אקדחיהם אלינו, בלי לחשוב פעמיים הנפתי את האקדח ויריתי על שלושה מהם, פייטרו עשה את אותו הדבר עם השתיים שנותרו ואז הלך לסרוק את הבית
שמעתי קולות חלשים מהקומה למעלה ועליתי, ככל שהתקרבתי שמעתי טוב יותר "חתיכת כלבה מזדיינת תעשי מה שאני אומר לך או שאני ידפוק לך כדור בראש" אמר סרגיי ושמעתי קולות מתייפחים
רצתי לעבר הקולות עם אקדח שלוף עד שעמדתי מול דלת, שברתי אותה בבעיטה
אנה-
"חתיכת כלבה מזדיינת תעשי מה שאני אומר לך או שאני ידפוק לך כדור בראש" אמר סרגיי בכעס ומשך אותי ואת היילי בכוח לעבר החדר הגדול
התנגדתי ובכיתי אבל הוא משך חזק יותר, היילי לעומתי הייתה רגועה יותר, והתסכלה סביב כאילו מנסה למצוא דרך לברוח
שמענו יריות מקודם וסרגיי היה מתוח, משהו קורה.
הדלת נשברה בבת אחת ופאולו נכנס לחדר עם אקדח שלוף, נשפתי בהקלה
סרגיי כיוון את אקדחו לעבר פאולו ופאולו כיוון את אקדחו לסרגיי "זה נגמר, תזרוק את האקדח" פקד פאולו
סרגיי חייך מרושע "לא, לא נראלי" אמר ואז כיוון את אקדחו אליי
"לא! " צעקה היילי ורצה לעברי
הכל קרה מהר מידי, סרגיי ירה, החזקתי בבטני מחכה שהכאב יגיע אבל כלום לא קרה
הרמתי את עיניו וראיתי את היילי צונחת על הרצפה
סרגיי כיוון את אקדחו אל פאולו ושיחרר ירייה אך פאולו ירה בסרגיי קודם, סרגיי נפל ועיניו התגלגלו אחורה
"לא לא לא לא! " צרחתי, ירדתי על ברכי לצד היילי
עיניה היו פתוחות דמעה אחת קטנה ירדה מאחת מעיניה
"היילי לא, ל.. למה? " בכיתי וליטפתי את ראשה
"זה בסדר" לחשה ולא זזה
"לא לא לא אנחנו נשיג לך טיפול, אל תזוזי אני מבטיח-" "אנה זה בסדר" לחשה, זה היה נראה כאילו התקשתה לדבר, כאילו כל מילה שהוציאה מפיה הכאיבה לה
כל החולצה שלה התמלאה בדם "לא בבקשה אל תעזבי אותי" בכיתי "בבקשה" המשכתי לומר, ראיתי מטושטש מרוב הדמעות
"ת... תודה שנ..תת לי כמה חוד..שים טובים, זה... היה ש..ווה את זה" אמרה והתכווצה בכאב "ת..גידי לא..מיליה שאני או..הבת אותה"
"לא את תגידי לה את זה, את תהיי בסדר..בבקשה היילי" אמרתי,ניסיתי לשכנע אותה אבל יותר את עצמי. ידה נחתה על הרצפה
"לא! היילי! " צעקתי ובכיתי
היא לא ענתה לי "בבקשה" לחשתי
גוף גדול התיישב לצידי והניח את ידו על גבי "יהיה בסדר אני מבטיח" אמר פאולו "לא! שום דבר לא יהיה בסדר! אתה לא מבין? איבדתי אותה! איבדתי את אחותי, הבחורה היחידה שהרגשתי שהיא המשפחה שלי!" צעקתי עליו והרגשתי ריקנות
הסתכלתי על כתפו וראיתי שהוא פצוע, הוא נורה? סרגיי ירה מקודם אבל.. לא שמתי לב שהוא נורה
"אנה-" פאולו אמר אך קבוצת אנשים נכנסה לחדר עם אקחים שלופים
פאולו הכניס את ידו לחגורתו להוציא את האקדח אך אחד מהם ירה בו "לא" צעקתי
אקדחו של פאולו נפל על הרצפה יחד איתו, אחד מהאנשים לקחו את אקדחו שעל הרצפה
הם לקחו אותי בכוח, פאולו קם מהרצפה כמו שור, כאילו אין לו שתי כדורים אחד בכתף ואחד בזרוע
הוא הסתער עליהם עם הידיים אך היה להם יתרון, הם יותר והם לא פצועים.
הוא נלחם בהם כמו חיה אבל זה היה מאוחר מידי, הם גררו אותי בכוח מהבית והוציאו אותי לתוך מכונית "לא! היילי!" צעקתי למרות שידעתי שהיא לא תשמע אותי, זה אבוד, היילי איננה והרוסים הולכים להרוג אותי עכשיו.
ואז אחד מהם הוציא מזרק מהכיס והכל השחיר
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
