ארבל-
אכלתי ארוחת בוקר במטבח "היי את תסתדרי פה לבד עם קתרינה? גם כרמלה פה לעזור לך" אמר פייטרו כשנכנס למטבח
"לאן אתה הולך?" שאלתי "לזירה, פאולו ואני מתאמנים שם" אמר ואז חייך "רק רגע, את יכולה גם לבוא! " הוסיף
"אני לא יודעת.. מי ישמור על קתר-" "כרמלה, היא תסתדר. תתארגני זריז" קטע אותי
עליתי לחדרי והחלפתי לבגדי הספורט הישנים שלי, אני רוצה ללכת לזירה, לא הייתי שם המון זמן. אני רוצה לראות את המקום.. וגם לראות את פאולו
סיימתי להתארגן ונכנסתי לרכב של פייטרו, אחרי משהו כמו עשרים דקות הגענו לזירה
"אין קרבות עכשיו נכון? " שאלתי כשהתקדמנו אל דלת הכניסה
"לא, רק אני ופאולו כאן, אנחנו מתאמנים" אמר, נכנס פנימה ואני אחריו
ליד הזירה עיניי מצאו את פאולו מכה שק אגרוף ללא חולצה, כל הקעקועים שלו היו חשופים מול עיני, ושריריו הנפוחים זזו עם כל תנועה, וואו. כמעט שכחתי כמה הוא יפיפה
פאולו עצר והסתובב ואז עיניו פגשו את עיניי, מיהרתי להסיט את המבט אך יכולתי לראות את פניו המשועשעות
"קחי, תרביצי לכרית" פייטרו אמר וסובבתי את ראשי אליו, הוא הושיט לי כפפות אגרוף והחזיק כרית בשתי ידיו
לקחתי את הכפפות ושמתי אותם ואז התחלתי להרביץ לכרית
"פייטרו" אמר פאולו ועצר אותנו "באת לפה להתאמן בעצמך, אתה לא צריך לעזור לה, אני אעשה את זה" אמר ושמעתי כעס בקולו
"לא זה בסדר אין לי בעיה-" "פייטרו" אמר פאולו באזהרה, פייטרו חייך חיוך ניצחון והביא לפאולו את הכרית ואז עבר לשק האיגרוף
"את מנסה לשגע אותי? " שאל בקול מחוספס
"לא עשיתי כלום" התגוננתי
"אני יכול לראות את כל החזה שלך מבגד הספורט הזה והוא אדום, את יודעת שאני אוהב שאת לובשת אדום" אמר והתקרב אליי "פייטרו לא צריך להתאמן איתך, אם את צריכה עזרה ממישהו את פונה אליי" אמר והתקרב עוד יותר, הלכתי אחורה כדי לשמור על מרחק
"אם אני רוצה עזרה מפייטרו מותר לי לבקש ממנו! ולא אכפת לי שאתה אוהב אדום זה הבגד שלי, אתה לא יכול להגיד לי לא ללבוש אותו" אמרתי בכעס
"לא אמרתי את זה, אמרתי שאת משגעת אותי, זה מעמיד לי ואני לא אשלוט על עצמי אם תמשיכי ככה" אמר, עיניי נחו על מפשעתו, באמת עומד לו
הסמקתי והתרחקתי ממנו, הורדתי את כפפות האגרוף "מה את עושה? " שאל
"אני רוצה לחזור הביתה" אמרתי "אפילו לא התחלנו, תירגעי אני לא אעשה כלום" אמר
התקדמתי לעבר פייטרו "אתה יכול לקחת אותי לאחוזה? " שאלתי "כן בטח" אמר פייטרו
"לא, בואי אני אחזיר אותך" אמר פאולו שהגיע מאחורינו "פייטרו יכול להחזיר אותי, נכון? "
והסתכלתי על פייטרו "לא הוא לא, הוא צריך להישאר כאן" קבע פאולו
"באמת יש לי פה עוד דברים לעשות, פאולו יחזיר אותך" אמר פייטרו. בוגד! הם שניהם משתפים פעולה
גילגלתי עיניים ויצאתי מהזירה לעבר הרכב של פאולו
הנסיעה עברה בשתיקה מביכה, כמה דקות אחרי הגענו לאחוזה ועליתי לחדרי במהירות
נכנסתי למיטה ושקעתי במחשבות
אמרתי שאת משגעת אותי, זה מעמיד לי ואני לא אשלוט בעצמי אם תמשיכי ככה
הייתי מגורה כל כך, הורדתי את מכנסיי והכנסתי יד לתחתונים הרטובים שלי
העברתי את אצבעותיי בתנועות מעגליות על הדגדגן והתנשפתי
דלת החדר נפתחה והוצאתי את ידי מהתחתונים אך לא בזמן, הוא ראה שנגעתי בעצמי
"נהנת בלעדיי? " שאל פאולו, נכנס לחדר וסגר את הדלת מאחוריו
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
