פאולו-
לעזאזל, היא לא הייתה צריכה לראות את זה
עיניה הדומעות הסתכלו עליי בפחד ובכעס "אתה חטפת אותי מישראל? סיממת אותי כדי שאני לא יזכור כלום?!" שאלה בצעקה
"כן-" "אני לא מאמינה עשית את זה! שיקרת לי" היא התפרצה לדברים שלי ודמעות זלגו מעיניה
"תרגעי אני יכול להסביר" אמרתי והתקרבתי אליה
"לא! אני לא רוצה לשמוע! אמרת לי שאבא שלי מת! הוא בחיים! " צעקה "תחזיר אותי לישראל פאולו, עכשיו"
"את יודעת שאני לא אעשה את זה" אמרתי
היא הזעיפה את פניה וניסתה לעקוף אותי כדי לצאת מהדלת "תן לי ללכת!" אמרה ועקפה אותי משכתי בידה והרמתי אותה על כתפי
היא צעקה והתנגדה "תוריד אותי חלאה" הכתה בגבי
נכנסתי לחדר והנחתי אותה על המיטה, היא ניסתה לרדת אך ייצבתי אותה במקום
הוצאתי אזיקים מהמגירה וקשרתי את ידה אל המיטה "עזוב אותי! תפסיק!" צעקה
התרחקתי ממנה "את תהיי קשורה עד שתוכלי לדבר כמו בן אדם" אמרתי
"כמו בן אדם? חתיכת ברברי הרסת לי את החיים!" צעקה "למה עשית את זה פאולו? למה? " שאלה ופרצה בבכי
כאב לי לראות אותה ככה, שנאתי לראות אותה בוכה, לא רציתי שהיא תגלה על זה, לא ככה
"את מוכנה שאני ידבר ותקשיבי?" שאלתי
היא לא ענתה כמה שניות ואז הנהנה בראשה ואני התיישבתי לידה, היא התרחקה ממני כמה שהאזיקים אפשרו לה
"כשהייתי בן 22 הגעתי לישראל כדי להגדיל את העסקים בסמים, אבא שלך היה אחד הקונים שלנו ולרוב הפגישות הוא היה מביא אותך, זה היה שנתיים אחרי מותה של קתרינה... הזכרת לי אותה" עצרתי כשראיתי שדמעות זולגות מעיניה "תמשיך" אמרה
"מילאת את החור שהיא השאירה אצלי, היית כמו אחות קטנה בשבילי, אבא שלך גילה שהתחברת אליי והפסיק לקנות ממני, הוא דאג לך, הוא ביקש שאתרחק ממך. וכשלא התרחקתי הוא החביא אותך ממני, העביר אותך למשפחת אומנה. במשך 9 שנים חיפשתי אותך, רציתי לראות שאת בסדר, שאת מאושרת. ויום אחד ראיתי אותך חוזרת מבית הספר, היית נערה יפיפייה ונמשכתי אלייך מאוד אנה" "הייתי רק בת 15! אתה חולה" אמרה בכעס "תני לי להמשיך, עקבתי אחרייך קצת וראיתי שמשפחת האומנה שלך מכה אותך, לקחתי אותך" "חטפת אותי" תיקנה
"חטפתי אותך וטיפלתי בהם-" "שרפת אותם" תיקנה שוב "נכון, לא יכולתי לקחת אותך אליי כי ידעתי שאני לא ישלוט בעצמי, היית רק ילדה"
"אז סיממת אותי ושמת אותי אצל מריה ופרנקו ולקחת אותי להיות הזונה שלך בגיל 18, העיקר שהמצפון שלך בסדר" אמרה בכעס
"את לא הזונה שלי" אמרתי ולקחתי את ידה, היא לקחה אותה ממני במהירות "כבר לא, אתה לא תיגע בי בחיים" אמרה בכעס "הרסת לי את החיים ואז שיקרת לי, לא הייתה לך שום זכות לעשות את זה"
"עשיתי לך טובה שסיממתי אותך! היית מעדיפה לזכור שהכו אותך? שאבא שלך ויתר עלייך כי הוא פחדן שמכור לסמים?" אמרתי בכעס
"תצא מפה! אני לא רוצה לראות אותך!" צעקה ואני קמתי מלידה, היא תירגע ואני אטפל בזה
התקדמתי לדלת ואז היא עצרה אותי "פאולו" אמרה ואני הסתובבתי
"רק שתדע שאני שונאת אותך! ואני לא יעצור עד שאני יברח ממך" אמרה
"חבל, את לא תצליחי לברוח"
"אז אני יבלה כל יום בניסיון לברוח ממך, אני. שונאת. אותך.! " צעקה ואני יצאתי נעלתי את הדלת והשארתי אותה בחדר קשורה
אנה-
הוא השאיר אותי בחדר שעות כאילו אני איזה כלב שמענישים, הוא שיקר לי! אני התאהבתי בו והכל היה שקר
אני חייבת למצוא דרך לצאת מפה. יש לי אבא והוא בחיים!
נקישה על הדלת העירה אותי ממחשבותיי "אנה?" שאלה היילי
"היילי! פאולו נעל אותי פה את חייבת לעזור לי לצאת" אמרתי
"מה קרה? שמעתי צעקות" שאלה "זה סיפור ארוך, בבקשה תשחררי אותי" אמרתי
"איך? את יודעת איפה המפתח? " שאלה "כנראה במשרד של פאולו" אמרתי
שמעתי אותה מתרחקת מהדלת ואחרי כמה דקות חזרה, שמעתי את המפתח הסתובב
היא הצליחה?
הדלת נפתחה וזאת לא הייתה היילי, פאולו נכנס
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
