פאולו-
שנאתי את זה שהיא מתרחקת ממני, אני מנסה לתקן את זה אבל המשפט שאמרתי לה היום הבריח אותה
פתחתי את דלת חדרה, ידה הייתה בתוך התחתונים וראשה שמוט לאחור. היא ראתה אותי וקפאה
המשפט שאמרתי לה היום לא הבריח אותה, הוא השפיע עליה
חייכתי חיוך ניצחון ונכנסתי "נהנת בלעדיי? " שאלתי וסגרתי את הדלת מאחוריי
"מ.. מה אתה עושה? " שאלה כשהתקרבתי למיטתה
אחזתי ברגליה החשופות ומשכתי אותה אליי, הורדתי ממנה את התחתון הספוג והיא התנשמה "פאולו.. לא" אמרה בלחישה אבל זה היה נשמע כאילו היא מתחננת לעוד
הסתערתי על שפתיה, היא קפאה בהתחלה ואז השיבה לי נשיקה. פאק, כמה התגעגעתי אליה.
התנתקתי ממנה והיא התנשפה, עיניי נחו על השרשרת של אמא שלי שהבאתי לה, היא הכניסה אותה בתוך החולצה אבל לא הורידה אותה, חייכתי
טמנתי את ראשי בין רגליה והעברתי את לשוני על הדגדגן שלה, היא גנחה
העברתי שתי אצבעות על הפתח שלה ואז לחצתי על הדגדגן וראשה נשמט לאחור
"פאק, כמה שאת רטובה" אמרתי ושיפשפתי באגודלי את הדגדגן
החזרתי את פי לכוס ההדוק שלה והחדרתי את לשוני לתוכה, זיינתי אותה עם הלשון והיא גנחה והתנשפה, היא הייתה קרובה
הפסקתי "מה אתה עושה?!" שאלה בכעס "תגידי שאת רוצה את זה, תגידי שהתגעגעת אליי" פקדתי עליה, היא הנידה בראשה לשלילה ואז החזרתי את לשוני לפתח שלה והמשכתי לזיין אותה
שריריה התכווצו וכל גופה רטט, לעזאזל היא הדבר הכי יפה שראיתי.
היא גמרה בצעקה והתנשפה
קמתי מעליה והיא כיסתה את עצמה במבוכה, חרטה הופיע על פניה
"אין לך ממה להיות מובכת, שנינו אהבנו את זה" אמרתי
"לא! אם אתה רוצה שאני אשאר פה, זאת הפעם האחרונה שאתה נוגע בי" אמרה בכעס
"את רצית את זה"
"זה לא משנה, אסור לנו לעשות את זה" אמרה "למה לא? "
"כי אני לא סומכת עלייך" אמרה והרגשתי כאילו היא נועצת סכין בליבי, היא היחידה שיכולה להכאיב לי בלי לגעת בי "ואני לא אסתכן שתפגע בי שוב ואז אאלץ לעזוב, אני צריכה שקתרינה תהיה בטוחה. אסור לי לסכן אותה" הוסיפה
"אני לא אפגע בך, אני לא אאבד אותך שוב, וקתרינה תהיה בטוחה כל עוד אני חי וגם אחרי המוות שלי אני אדאג שיהיה לה את כל הביטחון שהיא צריכה. וגם את בטוחה פה. " אמרתי
"אני רוצה להתקלח, לך בבקשה" אמרה ואני יצאתי מהחדר למרות שכל מה שרציתי לעשות זה להישאר שם איתה ולחבק אותה
ארבל-
יום למחרת פאולו נכנס לחדרי "הולכים לארוחה משפחתית" קבע
"מה? "
"אני את וקתרינה יוצאים לאכול, תתארגני" אמר
"קתרינה תינוקת, היא לא בגיל שאוכלים אוכל" הערתי בבילבול
"תפסיקי להתלונן, אנחנו נאכל היא פשוט תהיה איתנו" אמר "או שלא.. איך שאת רוצה" הוסיף
"ארוחת ערב משפחתית זה סתם תירוץ לצאת איתי" אמרתי
"נכון, ילדה חכמה. אז תתארגני"
"פאולו, לא הקשבת לי אתמול? "
"הקשבתי לך, זאת בעיה. אני אגרום לך לסמוך עליי ואת תבטחי בי שוב. אני רק צריך שתתני לי הזדמנות" אמר
"פאולו.. זה לא יקרה אני כאן בשביל-" "קתרינה, אני יודע. אז בשביל קתרינה תוזיזי את התחת המתוק והעגול שלך ותתארגני, כי אני מנסה לגרום לזה לעבוד" קטע אותי
"לגרום למה לעבוד? " שאלתי
"לנו, כמשפחה"
חשבתי כמה שניות ואז הנהנתי בראשי "תלך לארגן את קתרינה? " שאלתי
הוא חייך ויצא מהחדר
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
