אנה-
היה לי הרבה יותר קל פה, פאולו ופייטרו עזרו לי בכל דבר.
בקושי קמתי בלילות כדי ללכת לקתרינה, הם דאגו לה ודאגו שאני אשן וינוח, זה הקל עליי. השבוע עבר מושלם
ירדתי במדרגות אחרי שינה טובה וראיתי את פאולו יושב לאכול במטבח וקתרינה בידו
הוא הסתובב אליי "היי, רוצה לשבת לאכול? " שאל, הנהנתי לקחתי לי צלחת והתיישבתי לידם
פייטרו נכנס למבטח בחיוך והשיט את ידיו לקחת את קתרינה פאולו הביא לו אותה ואז פייטרו התקדם לדלת הבית
"לאן אתה הולך איתה? " שאל פאולו "יום כייף עם דוד פייטרו " אמר פייטרו
"אני לא חושב שזה רעיון טוב" אמר פאולו והנהנתי בראשי בהסכמה איתו
"היי אתם לא תרחיקו אותי מהאחיינית שלי! אני לוקח אותה ליום כייף! " אמר בכעס
"היא בת פחות מחודש, זה לא גיל שמבלים" אמרתי
פייטרו הסתכל על קתרינה "תראי ההורים שלך לא רוצים שנבלה!" אמר בדרמתיות
"בסדר, יש לכם שעתיים" אמרתי בכניעה ופייטרו לא בזבז זמן הוא הלך במהירות אל הדלת והסתלק
"את יודעת שזה לא רעיון טוב נכון? " העיר פאולו
"כן" אמרתי וצחקתי
פאולו הסתכל עליי מוזר וחייך "התגעגעתי אלייך" אמר ואני קפאתי "פאולו.. " לא ידעתי מה להגיד
"גם את? חשבת עליי בכל הזמן הזה? " שאל ואני לא עניתי, חשבתי עליו. חשבתי עליו כל שניה מהיום שלי. אבל לא יכולתי להגיד את זה
"מה עשיתם עם היילי? " שאלתי והעברתי נושא "קברנו אותה, לא רחוק מפה. אם את רוצה אני יכול לקחת אותך אליה" אמר
"אני רוצה אני פשוט.. " דמעה זלגה מעיני "אני מתגעגעת אליה, זה שונה להיות פה בלעדיה" אמרתי בעצב
"אני יודע" אמר והניח את ידו על ירכי, צמרמורת עברה בכל גופי. הורדתי את ידו ממני במהירות
"תספרי לי על הלידה" אמר "מה? " שאלתי
"על הלידה, היה לך קשה? אבא שלך היה איתך?" שאל
"היה לי קשה אבל זה היה שווה את זה, הייתי לבד, אבא שלי לא רצה לבוא. אבל לא הייתי צריכה אותו, הסתדרתי לבד" אמרתי והסתכלתי לתוך עיניו של פאולו
"אנה לא היית צריכה לעבור את זה לבד" אמר בעצב
"ארבל" אמרתי "מה? " שאל בבילבול
"אתה יכול לקרוא לי ארבל אם אתה רוצה" אמרתי לו "למה?" שאל
"בישראל כולם קראו לי ארבל, זה לא באמת משנה אבל אני חושבת שאני אוהבת את השם הזה יותר" אמרתי
"בסדר ארבל" אמר וראיתי חיוך קטן על פניו
נסענו לבית הקברות, וכשהגענו קפאתי, לא יכולתי לצאת מהרכב
"זה בסדר, אני איתך" אמר פאולו ופתח לי את הדלת
יצאתי מהרכב והלכתי אחרי פאולו עד שהגענו לקבר עם מלא פרחים מעליו, היא פה בתוך האדמה
צנחתי על ברכיי ופרצתי בבכי "אני מצטערת אני מצטערת כל כך" לחשתי "לא הייתי צריכה לגרור אותך לזה לא הייתי צריכה אני מצטערת.."
במשך שעה שלמה ישבתי ליד הקבר ובכיתי, שחררתי הכל. את כל הכאב והסבל שהרגשתי
קמתי על רגליי מסוחררת "את מוכנה ללכת? " שאל פאולו ואני הנהנתי בעייפות
נכנסנו לרכב "את היית מאוד אמיצה" אמר ואני לא עניתי, הסתכלתי על הנוף דרך החלון
"היא הייתה עושה את זה שוב, היא סבלה הרבה עם בעלה ואת הצלת אותה, נתת לה אושר במשך כמה חודשים, היא הייתה משוחררת ממנו והיא הייתה עושה את זה שוב כדי להציל אותך. היא רצתה לעשות את זה" אמר "אבל.. זה לא הגיע לה" אמרתי בעצב
*********************************
אחרי כמה דקות הגענו לאחוזה, פייטרו הרדים את קתרינה בידו
"התינוקת שלכם מקולקלת" הוא העיר "לא היא לא" אמרתי
"כן היא כן! היא לא רצתה להתגלש במגלשה!" אמר פייטרו
"היא בת פחות מחודש! " אמרתי "אז מה? תינוקות אמורים לאהוב דברים כאלה" אמר
"לא כשהם בני כמה שבועות" אמרתי
פאולו לקח ממנו את קתרינה ועלה להניח אותה במיטתה
התיישבתי בסלון ופייטרו ישב לידי "אז? " שאל
"מה? " שאלתי בבילבול "הזדיינתם כבר?" שאל ואני האדמתי
"לא! למה שתשאל את זה? " אמרתי במבוכה
"השארתי אותכם ביחד לבד שעתיים והוא לא זיין אותך? " שאל מופתע ואני גילגלתי עיניים
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
