פאולו-
"איפה אנה?" שאלתי את כרמלה כשנכנסתי למטבח אחר הצהריים אחרי שחזרתי מהמועדון הבוקר, אחד הלקוחות איחר בתשלום על הסמים, הייתי צריך לטפל בו
''היא לא יצאה מהחדר מהבוקר" אמרה כרמלה והמשיכה להכין קציצות
"היא לא אכלה? " שאלתי בכעס
"לא, אדון רוסו, היא אמרה שהיא לא רעבה" אמרה בפחד
הלכתי בכעס אל חדרה ופתחתי את הדלת, מצאתי אותה שוכבת במיטתה מקופלת, היא אפילו לא הסתובבה כשנכנסתי
היא בוכה?
התיישבתי על מיטתה והיא הרימה את ראשה, היא בכתה
"מי גרם לך לבכות? את מי אני צריך להרוג?" אמרתי בכעס
"אתה לא יכול להרוג את המחזור שלי" אמרה במבוכה
אה, בגלל זה היא בוכה
"אם זה מה שיגרום לך להפסיק לבכות אני אעשה את זה" אמרתי
היא צחקה, פאק, אני אוהב לשמוע אותה צוחקת
"כן? איך בדיוק?" שאלה
"אני יכול להכניס אותך להיריון" אמרתי והיא האדימה כמו עגבנייה
"תפסיק" היא אמרה ומשכה מעליה את השמיכה
"לא אכלת מהבוקר" הערתי
"כואב לי הבטן, אני לא רעבה" אמרה "אני לא שואל אותך, את צריכה לאכול. אני מזמין לך אוכל" אמרתי ויצאתי מהחדר
אנה-
פאולו יצא מהחדר ואחרי משהו כמו עשר דקות חזר עם מגש סושי, שוקולדים ואקמול
"כל זה בשבילי? " שאלתי והתיישבתי
"לא, בשביל פייטרו, הוא גם קיבל מחזור היום" אמר ואני צחקתי והוא שוב הסתכל עליי במבט מוזר
הוא הניח את המגש והשוקולדים על המיטה, וואו, היה שם כל כך הרבה שוקולדים.
אכלתי מהסושי ולקינוח אכלתי קצת מהשוקולדים ואחר כך לקחתי את הכדור
"תודה" אמרתי בחיוך לפאולו "אתה רוצה לראות סרט?" הוספתי
"אני לא רואה סרטים" אמר
"בבקשהה" אמרתי "זה סרט מעניין היילי אמרה לי לראות אותו" הוספתי
הוא הסתכל עליי בתבוסה ושכב לידי במיטה התקרבתי אליו והדלקתי את הסרט 'משחקי הרעב'
פאולו לא הסתכל על הסרט בכלל הוא התרכז בי, אהבתי את תשומת לב שלו
הוא הניח את ידו על הירך שלי, רק עכשיו שמתי לב, יש לו קעקוע על גב ידו שרשום "ארבל" באנגלית. הוא קרא לי ככה ביום הראשון שנפגשנו, מה זה אומר? הנחתי לזה
למחרת בבוקר קמתי כששמעתי רעש, זה היה פאולו שהתכוון לצאת מהדלת
"תחזרי לישון לא התכוונתי להעיר אותך" אמר
"לא, כבר התעוררתי. אתה הולך?" שאלתי "כן, אני הולך לזירה" אמר
שוב? הוא ילחם?
"אני לא נלחם היום, פייטרו נלחם" אמר כאילו קרא את המחשבות שלי
"אני יכולה לבוא? " שאלתי
לא באמת רציתי לבוא ולראות את פייטרו מפוצץ מכות בן אדם אבל אני משתגעת פה באחוזה
"לא, אני יגיד לאמברטו להביא את היילי לפה כדי שלא ישעמם לך" אמר והתקרב אל המיטה
"אוקיי תודה" אמרתי "דרך אגב היה לי ממש כייף אתמול" הודתי, קמתי מהמיטה וחיבקתי אותו
הוא כרך את זרועותיו סביב מותניי השיב לי חיבוק ואז יצא מהחדר
YOU ARE READING
חתום בשקר
عاطفيةאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
