אנה-
כעבור תשע חודשים-
"היי ארבל קיבלנו אישור לשחרר אותך" אמרה האחות שנכנסה לחדר שלי בבית החולים הייתי מותשת כל כך.
התעוררתי עם עגלה לידי, תינוקת יפיפיה ישנה שם, לא רציתי לגלות את מין התינוק עד הלידה עצמה, זאת הייתה תינוקת מהממת
היא דמתה לאביה כל כך, שיער שחור פחם ועיניים יפיפיות
קמתי מהמיטה "יש לך כבר שם לילדה המהממת? " שאלה האחות
"קתרינה" פלטתי, זה התאים לה וזה שם יפיפיה בדיוק כמוה
"שם יפה" אמרה האחות ועזרה לי לשים את קתרינה בעריסה
יצאתי מבית החולים והתקשרתי למונית, אבא שלי לא בא איתי. הוא הבטיח שהוא יתמודד עם זה אבל הוא לא
כל פעם שהיה לי צירים, כל פעם שהקאתי הוא הזכיר לי שאני יכולה לגמור עם הסבל ולהעלים אותה
אבל לא עשיתי את זה, ואני שמחה על כך. קתרינה היא הבת שלי ואני שמחה שהיא פה
לאחר חצי שעה הגעתי לבית, אבא שלי צעד לעברי והסתכל על קתרינה "היא דומה לו" העיר והתרחק
זה כל מה שיש לו להגיד?
נכנסתי לחדרי בכעס והשכבתי את קתרינה במיטה הקטנה והוורודה שקניתי לה.
במשך כל החודשים שהייתי פה עבדתי וחסכתי כסף לדברים של תינוקות ובנוסף, ברגע שיהיה לי מספיק כסף אני וקתרינה נעבור לבית משלנו, זאת תהיה התחלה חדשה.
הלילה עבר נורא, קתרינה לא הפסיקה לבכות
הבאתי לה בקבוק, נענעתי אותה אבל היא לא הפסיקה
"תשתיקי אותה! " שמעתי את אבא שלי צועק מהחדר שלו
המשכתי לנענע אותה, זה לא הולך להיות קל אבל הוא חייב להתרגל אליה
***********************************
השבוע עבר נורא, קתרינה לא הפסיקה לבכות עד שהיו פעמים שבכיתי יחד איתה, אבל למרות זאת הודתי על כל רגע
אני אוהבת אותה וגם אם קצת קשה לי זה הגיוני, בחיים לא גידלתי ילד לבד
אבא שלי לא עזר לי בכלל, הוא אפילו לא הסתיר את העובדה שהוא רוצה שהיא תלך מפה.
חסכתי כסף אבל עדיין לא מספיק בשביל לקנות דירה בשבילנו והאמת שיש בי תקווה שהוא ישנה את דעתו, שהוא יאהב אותה ויעזור לי, זה יהיה הרבה יותר קל.
במשך כל החודשים שלי כאן לא הכרתי יותר מידי אנשים, אני לא יודעת לדבר עברית אז זה הקשה עליי, יש כמה אנשים נחמדים בעבודה אבל עדיין לא התחברתי אליהם מספיק
קלטתי קצת מהשפה אבל אני לא יודעת לדבר אותה לגמרי, רק כמה מילים בסיסיות. אבל יש לי הרבה שנים להעביר פה אז אני מניחה שאני ידע לדבר אותה בעוד כמה שנים.
נרדמתי בסלון עם קתרינה לצידי בערסל
רעש דלת נטרקת העיר אותי שנתי, חיפשתי בעיניי את קתרינה. היא לא הייתה בערסל
איפה היא?!
זינקו מהספה ורצתי לדלת הבית ראיתי את אבא שלי פותח את דלת המכונית עם קתרינה בידו בוכה
"מה אתה עושה?! " צעקתי ורצתי אליו משכתי אותה ממנו ונדנדתי אותה
"ארבל! תביא לי את הממזרה הזאת! " צעק
"פסיכופת! מה התכוונת לעשות איתה? " שאלתי בכעס
"היא לא תהיה מאושרת פה! את לא מבינה? היא בת של רוצח שאנס את אמא שלו! תביאי לי אותה ונשלח אותה למשפחה שתוכל לטפל בילדים כמוה" אמר
"ילדים כמוה?! זאת הבת שלי! ופעם אחרונה הוא. לא. אנס. אותי.! " צעקתי "זה מה שאת מספרת לעצמך כדי להרגיש טוב יותר! " החזיר לי בצעקה, התחלתי לרוץ ממנו כשקתרינה בידי
"ארבל תחזרי לפה מיד! " צעק ואני התרחקתי
אחרי כמה דקות הגעתי לפארק מתנשפת, ישבתי על הספסל ונדנדתי את קתרינה "אני מבטיחה לך ששום דבר רע לא יקרה לך" לחשתי לה
אני לא יכולה לחזור לבית, הוא יקח אותה ממני ואני לא יכולה לאבד אותה
לאן עוד אני יכולה ללכת?
YOU ARE READING
חתום בשקר
Romanceאנה אוברי- היא נערה יהודייה ישראלית שנחטפה לאיטליה, גרה במשך שלוש שנים אצל שתי זקנים שמטפלים בה. היא לא זוכרת כלום מחייה הקודמים, הזיכרון שלה הוא כמו פאזל שחסר בו חלקים. אנה חוגגת את יום הולדתה ה18 אבל גבר זר ומסתורי מגיע ומפריע לחגיגה פאולו רוסו- ה...
