כל מה שהשתנה

פרק 3

״זה היה נדיר, אחי.״ עמית קרא בהתלהבות עם חיוך על פניו ונשען בחזרה על כיסא הפלסטיק עליו ישב, כשהוא מנסה בקולו להתגבר על המוזיקה מחרישת האוזניים שנוגנה.

״אני יודע. יש לי עוד סרטון משהו שמעיף אותך.״ נשענתי גם אני על הכיסא וחיפשתי את הסרטון שרציתי בתיקיית התמונות שלי.

״אני מת פה. אני יוצא החוצה להתאוורר, אתה בא?״ הוא שאל נעמד על רגליו ומניח את הכוס הריקה על שולחן הפלסטיק המלוכלך. הוא היה מלא בכוסות ריקות, אקסאלים ופחיות בלו ריקות, קשים וחטיפים שאף אחד לא באמת אכל. זה בהחלט נשמע מסיבת יום הולדת של ילדים בגיל העשרה, אבל אחרי דיבור קצר עם עמית, מסתבר שהוא ארגן לה שכל החברים שלה יבואו לבר האהוב עלייה והם התמסטלו עד אור הבוקר, כך שזה סתם האפטר פארטי. בכל מקרה רציתי לעשן ומספיק יש לחות וחם פה, אז נעמדתי ביחד איתו ויצאנו מחוץ לבית, אל הרחוב.

״אתה מדבר עם ירדן בדרך-כלל שאתה פה?״ הוא שאל נשען על פורד פוקוס כחולה. ״האמת ששירתתי רחוק, בקושי יצא לי להיות בבית ובכלל פה. אבל פעם היינו מדברים יותר.״ שלפתי את קופסאת הסיגריות ממכנסיי, מניח סיגריה בפי ומצית אותה.

״אה, בגלל שהתגייסת אז לא יוצא לכם לדבר?״ כן, וגם כי הייתי טיפש מספיק ונפרדנו.

״בערך. קרו דברים אבל זה מסובך וארוך מידי.״ עניתי והוא הביט בי באי-הבנה.

״מה היה? יש לי זמן לשמוע.״ הוא התעניין והבטתי בעשן הסמיך שיצא מפי, שעכשיו מתנדף באוויר.

״יצאנו.״ קצר וקולע, אני אומנם הספקתי לאהוב את הבחור הזה, אבל אני לא יודע אם ירדן רוצה לפרט לו על מערכת היחסים שהייתה ביננו. אני גם לא יודע אם הוא סתם משחק את עצמו לא יודע מה קרה ביננו, כי אולי להפך- ירדן סיפרה לו והוא מודע לסיפור היפה עם הסוף המזורגג.

״פעם, פעמײם? לא הסתדר?״ הוא שאל וגיחכתי בתגובה.

״חצי שנה. תאמין לי, זאת הייתה החצי שנה הכי טובה ומחורבנת בו-זמנית בחיים שלי.״ נזכרתי במערכת היחסים ובקשר המצוין שהיה לי עם ירדן. אהבתי אותה באמת והיא אותי בחזרה. כשהעיניינים במשפחה שלי התחילו לרדת בהדרגה בגלל הבעל לשעבר של אימא שלי (מיותר לציין שהוא בן זונה ושאני שונא אותו), ירדן הייתה שם ועזרה לי למרות שהיו פעמים שהתנהגתי אלייה כמו זין. רק בשביל הרגעים שהיא הוכיחה שהיא שם בשבילי הייתי חוזר. בשביל להרגיש את הדאגה והאהבה שמישהו מראה לך.

״כן, היא משהו מיוחד...״ הוא אמר בחיוך, מבין כנראה למה התכוונתי.

״עצה שלי, תשמור עלייה. היא אוצר יקר שלא כדאי לך לאבד. מניסיון, ברגע שתאבד אותה תבין שאיבדת כל מה שאי-פעם הײת צריך.״ אמרתי וראיתי בדיוק את ירדן יוצאת מהשער. היא הביטה בי ברכות ואז שראתה שאני מדבר עם עמית המבט שלה הפך למבוהל, כאילו אני יכול לעשות לו משהו. היא התקרבה אלינו באיטיות.