כל מה שהשתנה

פרק 11

הנחתי את שרשרת בר-המצווה שלי על צווארי והסתכלתי איך התיליון נוחת לי על החזה. מה לא הייתי נותן בשביל שסבתא שלי תהיה פה לידי עכשיו. שתעזור לי להתמודד עם כל מה שקורה בחיים המחורבנים שלי. בשנה וחצי הראשונות של הצבא הכל היה רגוע ובלי בעיות, עד שניצן נכנסה להריון ומפה כל הבלאגן התחיל.

״תום, אני אשאיר לך את הדלת פתוחה?״ ליאה שאלה כשהיא נעמדה בפתח החדר שלי.

״לא את יכולה לנעול, יש לי מפתח לבית במפתח של האוטו.״ אמרתי והיא הנהנה, נשארת להביט בי.

״אתה נראה נהדר, אין בת שלא רואה אותך ולא מתעלפת במקום.״ היא אמרה בחיוך כשהיא מתיישבת על המיטה שלי בשילוב ידיים וחיוך יפה.

״קיבלתי יופי נדפקתי באופי, לא ככה?״ שאלתי כשהתיישבתי על-ידה, נועל את האולסטאר השחורות שלי. (-הערה שלי: תשימו לב שתומצ׳וק בעונה שעברה היה לובש אולבטאר לבנות ועכשיו שחורות בעלי קטן חתיך).

״תום, הלוואי על כל בחורה חבר עם אופי כמו שלך. אני מכירה אותך כל-כך הרבה זמן, וראיתי איך התנהגת עם בנות בכל הזמן הזה, ואתה משהו מיוחד... אל תתן לכל אחד לשנות את הגישה שלך לגבי עצמך.״ היא אמרה, מביאה לי נשיקה על הלחי ונעמדת, ״אתה בטח לא רוצה לאכול כלום, נכון?״ היא שאלה והנדתי בראשי, ״כרגיל...״ היא נאנחה ויצאה מהחדר.

עמדתי מול המראה שבחדרי בפעם האחרונה להערב, מביט בלבוש שלי ובעצמי. מי היה מאמין שאני אצא שוב פעם עם און? הפגישה הראשונה שלנו הייתה סבבה ואני חושב שהיא נהנתה דווקא, לפי ההודעה שהיא שלחה לי כשהגיעה הבייתה אפשר להבין שכן. היא באמת חמודה, אבל מה שאיתמר אמר לי באותו יום עדיין מתרוצץ בראשי, ואני יודע שאון היא לא ירדן, אני אחתוך איתה על הדקה הראשונה שמשהו יפריע לי וזה רק בגלל שאני עדיין לא מרגיש אלייה משהו חוץ מכיף בזמן שאנחנו מבלים ביחד.

לאחר שיצאתי מהבית, התנעתי את האוטו כשהתנגן השיר ״פרק אחר״ של חײם איפרגן מתוך הדיסק שפעל. השיר הזה תמיד מגיע בטיימינג לא צפוי ומזכיר לי כל-כך הרבה מעצמי, ואיך שלא- מירדן. כשהוא שר את המשפט ''ולמדתי לחיות בלעדייך'', מזכיר לי את השנה שאחרי הפרידה, כששירתתי בבסיס ליד אילת, בגלל שרציתי רחוק מהבית. זה היה הזמן השתחררתי מירדן והצלחתי לקום ולחייך ולא לחשוב עלייה באותה תקופה.

אני חושב שאני רגשן מידי ושעבר יותר מידי זמן בשביל שאני אמשיך להיתקע על אותה בחורה. הרי מה זה עוזר לי? יש לה חבר ואני הייתי מזיק לה ויותר מזה מזיק לעצמי.

יצאתי מהאוטו ונעמדתי מול הבית של און, נשען על המכונית שלי כשאני רואה אותה יוצאת מפתח הבית ומתקדמת לעברי בחיוך מתוק. היא יפה, ללא ספק. האודם האדום שלה בלט והדגיש את שפתייה, כשהיא נעמדה למולי. ״היי יפה,״ נשקתי ללחי שלה, שמיד שהתרחקתי ראיתי חיוך ביישן שהתפוגג במהירות, שהביטחון המופרז והנשי שלה חזר.