כל מה שהשתנה

פרק 8

״אל תשכח מי היית בשבילי.״ היא אמרה והרגשתי מעט כעס כלפייה.

״את יודעת ירדן? אני באמת לא מבין אותך. את אומרת לי שאת לא רוצה קשר אליי שוב גם אם הוא קטן, אחר כך מזיינת לי את השכל עם ה-להתקדם הלאה הזה, ואז את באה ופתאום חשוב לך עם מי אני מדבר ואכפת לך. את יודעת שאין דבר שאני שונא יותר מזה שמסבנים אותי ובאים בקיצורי דרך.״ אני בטוח שאפשר להבין אותי. אני לא משחק של אף אחת, לא הייתי ולא אהיה, אפילו אם מדובר בירדן.

״תום, אני לא יודעת מה אני רוצה בעצמי.״ היא אמרה בקול רועד ולפתע הייתי בטוח שהיא תתחיל לבכות.

״מה את חושבת שאת רוצה?״ שאלתי, יודע שככה יותר קל למצוא את התשובה.

״שתעלם מפה. תלך רחוק ואל תחזור. אל תופיע לי בחלומות או תקפוץ לי בראש כשאני עם עמית, אל תהיה עם בנות אחרות ותגרום לי לחשוב שגם אחרי שלוש שנים אני יכולה לאבד אותך למישהי אחרת.״ הבטתי בעינייה הירוקות והכאב נשקף בתוכן. לא ידעתי שאני כזה מזיק לה, אבל אני שקרן אם אני אגיד שאני עצוב על כך.

היא הרגע הודתה שהיא עדיין חושבת עליי ושאכפת לה. החיוך כבר על אוטומט עלה על פניי, אבל הורדתי אותו מהר. אני אשמח אחר-כך, לא מול העיניים שלה. לא צריך להוסיף לה עוד סיבול ל-למה לשנוא אותי.

״דני...״ לחשתי בחמלה, מתקרב אלייה ומניח את ידי על לחייה, ״את יודעת שהדבר האחרון שאני רוצה או אי פעם ארצה זה לגרום לך לרע.״ אמרתי והיא הנהנה,

״אתה לא עושה את זה בכוונה, זה הלב הדפוק והמטומטם שלי.״ אני חושב שהיא תחת השפעת אלכוהול. כשדיברנו ביום ההולדת שלה, היא הייתה אחרת. קרה יותר, שונה יותר, רצינית וממוקדת יותר ועכשיו היא פשוט ההפך.

״ומה נראה לך יפסיק לגרום לו להיות דפוק ומטומטם?״ החלטתי לנצל את המצב הכנה שלה, ולשאול שאלות שאולי הגיע הזמן האמת לשאול.

״אם תלך.״

הזמנתי לנו שתי כוסות של וודקה מעורבב. לדני הזמנתי חמוציות, בכל מקרה היא שתתה הרבה ואני לא רוצה להוסיף לה יותר מידי. אני גם מאמין שהאלכוהול יהפוך אותנו לכנים ואז יהיה לה את האומץ לומר יותר משהיא צריכה כשאשאל את השאלות שאני רוצה.

״את אוהבת את עמית כמו שאהבת אותי?״ על מיליון אחוז אני נשמע כמו ילד קטן ומפגר, אבל לא יכולתי לשלוט בזה. אני חייב לשים לב לתגובה שלה ולדעת מה היא תענה לי, אפילו אם היא תגיג שאותו היא אוהבת יותר.

״אתה באמת מצפה שאענה לך על זה?״ היא כיווצה את גבותייה, אך לא כעסה על השאלה וזה היה סימן טוב מבחינתי. יכולתי לדמיין אותה מגכחת במירמור ומתחילה להטיף לי על כמה שאני קנאי, ילדותי, וחייב להתקדם הלאה כי ״עברו כבר שלוש שנים!״.

״אני מאמין שאת יכולה לענות לי על זה.״ כשירדן רוקנה את הכוס בדקה בדיוק, הבטתי בה בניסיון להבין אותה הערב. למה היא לבד פה, יושבת ושותה אלכוהול, בבגדים הקצרים והנעליים האלו. למה עמית לא פה? או נויה או כל חברה אחרת שלה?