כל מה שהשתנה

פרק 4

״לא.״ היא אמרה בחדות והיישרה את מבטה אליי.

״עד כדי כך את שונאת אותי?״ שאלתי בגיחוך עצוב. זה היה ה-לא, הכי מהיר וברור ששמעתי כל החיים שלי.

״אנ- אני פשוט לא יודעת, תום. אני יודעת שכשנחזור להיות כמו פעם אז נחזור להיות כמו פעם באמת ואני לא רוצה.״ היא נותנת הרגשה שהקשר שלנו עשה לה רק רע, ואני יכול להבין. אבל איך היא יכולה לשכוח את הזמנים האלה שלנו ביחד ששמרתי עלייה כמו על החיים שלי והתנהגתי אלייה כמו אל המלכה שלי?

״אוקיי.״ עניתי בקצרה, אני לא מבין למה אני מנסה אפילו. הרי לא נחזור להיות ביחד ואולי אנחנו גם לא צריכים אחרי כל מה שהיה ביננו. אני לא אוהב אותה עכשיו, למרות שלקח לי זמן ואולי עדיין לא התגברתי על הפרידה שלנו לגמרי. אנחנו לא נחזור להיות ביחד בעיקר כי אני לא מתכוון להיכנס לריב עכשיו עם איתמר ואני לא רוצה לפגוע בה שוב. אני כבר אחרי צבא ואני ואיתמר מתכננים עוד טיול לחוץ לארץ, אני יוצא מידי פעם ומוקף בים של בחורות.

״תבין אותי, תום. יש לי חבר שאני אוהבת ואני כל-כך מאושרת איתו. אני מפחדת לחזור להרגיש אלייך משהו ואתה יודע שאם נבלה ביחד זה יקרה. אני לא רוצה להיפגע ולא רוצה לפגוע בעמית גם.״ היא הסבירה את עצמה והנהנתי לעברה.

״למה כל-כך קשה לך לסמוך על אנשים?״ שאלתי אותה וגם את עצמי. אני בעצמי לא יכול לסמוך על אנשים, אפילו לא אנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליי, ככה שאני בעצמי לא יודע את התשובה.

״כשאתה נפגע כמה פעמים אתה נשאר עם פחד שיפגעו בך שוב, ואולי סתם כי האנשים שהיו הכי קרובים אלײך והיו אמורים לדאוג לך ולעשות לך טוב,״ היא נעצרה והעמיקה את מבטה בעיניי, ״הם האנשים שפגעו בך.״

״זה בסדר.״ התקרבתי לעברה עד שנעמדתי למולה במרחק נגיעה מצומצם, הנחתי את ידי על הלחי העגלגלה שכל-כך אהבתי שמעט התרחבה. ״יום הולדת שמח, דני.״ איחלתי ונשקתי לראשה, ששפתיי מעט מתמהמהות על עורה. היא הרימה את עינייה אליי וחייכה חיוך קטן,

״שמחה שאתה מבין.״ היא אמרה בשקט ובחיבה ונכנסה בחזרה אל הבית הרועש והגדול.

המשכתי לשבת בחוץ, לעשן עוד סיגרייה ועוד שתיים. ירדן צודקת, אני יכול להבין למה היא לא סומכת עליי יותר ואני יכול לכבד את זה. אני אשקר אם אומר שלא כואב לי שהיא לא נותנת לי צ׳אנס- שנהיה רק ידידים אבל אני יודע שאם אהיה יותר מידי קרוב אלייה העבר יחזור על עצמו. אני לא יוכל לשחרר ממנה, ולאט לאט היא תיפול שוב לזרועותיי. כזה אני, רוצה משהו ומשיג אותו ותמיד הייתי. זה הפך אותי לתחרותי עם הזמן וזה גם אחת התכונות האהובות והשנואות עליי. אבל זה עדיין רק אני- תום אליהו- עם האובססיה הישנה שלי, אני לא מצליח להשתחרר ממנה גם אחרי שלוש שנים. ניסיתי להיכנס לקשר רציני וארוך טווח אבל זה לא החזיק יותר מידי מעמד.