כל מה שהשתנה

פרק 10

ייתכן שיש שגיאות או כל מיני אותיות קופצות, פשוט לא ערכתי את הפרק כי כל-כך רציתי להעלות אותו כבר!

הפרק יהיה פרק שיסביר קצת על המצב של תום עכשיו, בהסבר עקיף ולא מפורט שאת כל הפרטים תקבלו בהמשך הסיפור, קחו את זה כהקדמה.

תהנו!💖

-

היום הראשון עבר בהצלחה. הכרתי פה מספר תלמידים שהוציאו אותם מהשיעור או שהיה להם שעת חלון והם באו והתיישבו על יד הקיוסק, מדברים ושואלים אותי שאלות. בסך-הכל היה טוב ונכנס כסף לקופה פה, ואני רק מקווה שעד סוף שנת הלימודים יהיה לי מספיק כסף מהם בשביל לטוס ביחד עם איתמר.

נכנסתי לתוך האוטו הישן של אבא, שהועבר אליי ועדיין חשבתי על מתי כבר אני אלך לשפר אותו. חשבתי על להוסיף פורק לחץ ולהחליף לו צבע לשחור, ואולי אפילו להחליף מערכת שהרמקולים יהיו יותר חזקים. אבל עדיין בשביל כל זה אני מוכרח לכסף ולאט לאט אני מתכוון להשיג אותו.

לאחר נסיעה קלה, חניתי את האוטו ויצאתי לכיוון הכניסה לקליניקה של ד״ר תמי איתן האהובה עליי. הרבה זמן לא הייתי אצלה בתור הפסיכולוגית שלי, ולאחר השיחרור מהצבא חשבתי שיעזור לי קצת לדבר עם מישהו שיפרש ויכוון אותי.

״בוקר טוב, תום! הרבה זמן שלא היית פה!״ תמי, פקידת הקבלה המעט מלאה בעלת השיער הצבוע קראה בחיוך לעברי ונעמדה בשביל לחבק אותי.

״וואלה הרבה, מה שלומך?״ שאלתי כשהתנתקנו מחיבוק הדוב המוחץ שלה.

״ברוך ה׳, קמה בריאה ושלמה כל בוקר. איך היה הצבא? קשים אלייך?״ היא שאלה בהתעניינות וחייכתי חיוך צדדי.

״בעיקר אכלתי חרא. אבל היה סבבה, כיף להיות משוחרר.״ עניתי והיא הביטה בי בחיוך אימהי. זה מטורף איך נשים בגיל של אימא שלי מתייחסות אליי כאל הבן הביולוגי שלהם, לעומת אימא שלי.

״השעה רבע לארבע, אני מניחה שתורך.״ תמי הודיעה לי לאחר מספר דקות, כאשר ילד בן חמש עשרה יצא מתוך החדר של תמי.

לאחר מספר שניות נכנסתי לחדר המוכר. הרבה זמן שלא הייתי פה, וכלום לא השתנה. הקירות עדיין צבועים בצבע שמנת, על השולחן הלבן יש צנצנת של עוגיות שוקולד צ׳יפס, הספה האדומה והנוחה להפליא עדיין שם ועלייה הכרית הלבנה הרגילה.

״ברוך הבא ילד שלי.״ תמי קראה בחיוך, נעמדת לחבק אותי. ״התגעגעתי אלייך, זה שהיית בצבא לא אומר שאתה לא יכולת לבוא לבקר יותר.״ היא הושיטה לעברי כוס מים כשהתיישבתי על הספה.